וּמִגְרְשֵׁי֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תִּתְּנ֖וּ לַלְוִיִּ֑ם מִקִּ֤יר הָעִיר֙ וָח֔וּצָה אֶ֥לֶף אַמָּ֖ה סָבִֽיב׃
רש"י
אלף אמה סביב. וְאַחֲרָיו הוּא אוֹמֵר אַלְפַּיִם אַמָּה, הָא כֵיצַד? אַלְפַּיִם הוּא נוֹתֵן לָהֶם סָבִיב, וּמֵהֶם אֶלֶף הַפְּנִימִיִּים לְמִגְרָשׁ וְהַחִיצוֹנִים לְשָׂדוֹת וּכְרָמִים:
משכיל לדוד
אלף אמה סביב ואחריו וכולי ההרגש שמבחוץ הוא דמ״ש דבאלף אמה כתוב בהדיא מקיר העיר וחוצה ולא כן באלפים אמה. באופן דבגמרא דערובין פי׳ מי שהוציאוהו צריכינן למילף מג״ש דמקום ממקום. ומקום מניסה. וניסה מניסה. וניסה מגבול. וגבול מגבול. וגבול מבחוץ. וחוץ מחוץ. ע״ש הו״לל בהדיא גם באלפים מקיר העיר ותו לא הוה צריך להנך דרשות רחוקות. ותי׳ שפיר דבאלף אמה הקרובים טפי לעיר שהם למגרש כתיב בהו מקיר העיר וחוצה משא״כ באידך שהם חצוניים ובשינוי זה הודיע דהפנימים למגרש והחצונים לשדות דלא נימא איפכא:
מזרחי
אלף אמה סביב ואחריו הוא אומר אלפים אמה הא כיצד אלפים הוא נותן להם סביב ומהם אלף הפנימיים למגרש והחצוניים לשדות ולכרמים. דמדותם מחוץ לעיר מקיר העיר וחוצה קמיירי כדאיתא בעירובין פרק מי שהוציאוהו מגזיר' שוה דמקום ממקום ומקום מניסה וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ ומ"ה קשיא ליה מרישיה דקרא לסיפיה דקרא כתיב ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב וכתיב ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה שפירושו מקיר העיר וחוצה ותירץ אלפים הוא נותן להם סביב מקיר העיר וחוצה ומהם אלף הפנימיים למגרש והאלף החצוניים לשדות ולכרמים וזהו ששנינו בשלהי מסכת ערכין אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש וא"ר אלעזר בד"א בערי הלוים אבל בערי ישראל עושה שדה מגרש ובערי הלוים מ"ט לא א"ר אלעזר דאמר קרא ושדה מגרש עריהם לא ימכר מה לא ימכר אילימא לא ימכר כלל הא כתי' גאולת עולם תהיה ללוים מכלל דמזדבן אלא מאי לא ימכר לא ישנה ופרש"י מגרש הוי אלף אמה סביב לעיר כדכתיב מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב וחוץ לאותן אלף היה להם ללוים סביב אלף אמה לשדות ולכרמים כדכתיב ומדותם מחוץ לעיר וגו' ואוקמיה מקיר העיר וחוצה הוצא מהם אלף אמה מגרש והשאר שדות וכרמים מגרש פנוי מכלום אין בו בית ואין זורעין אותו אלא נוי הוא לעיר ואין עושין שדה מגרש משום דמחריב יישוב ארץ ישראל והיינו חרבן שממעט את הזריעה ולא מגרש שדה שמחריב את נוי העיר ואין עושין אותו עיר שיעשו בו בתים שאין עיר נאה בלא מגרש וכ"ש שאין עושין העיר מגרש מפני שמחריבין את יישוב העיר. ומה שהקשה הרמב"ן ז"ל שאם היה אומר למדוד מן העיר אל החוץ אלפים אמה לכל רוח היה אומר ומדותם מחוץ לעיר לפאת קדמה וגו' אבל ומדותם את פאת קדמה היא מדידת הצד ההוא אינה טענה כי אין מלת את פה כמשמעה כאשר חשב רק במקום מן כמו כצאתי את העיר כאילו אמר ומדותם מחוץ לעיר מפאת קדמה אלפים באמה ואדרבה יש לטעון עליו שאם היה אומר למדוד הפא' המזרחי היה די לומר ומדותם את פאת קדמה אלפים באמה מה טעם מחוץ לעיר וכי תעלה על דעתך שימדנ' בתוך העיר אלא עכ"ל דהכי קאמר ומדותם מחוץ לעיר מפאת קדמה אלפים באמה שפירושו שתמדדו מקיר העיר וחוצה מצד קדמה אלפים באמה: