דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֥י אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃
מלבי"ם
דבר אל בני ישראל וגו' והלא ציה על זה בפ' שופטים, ולמה צוהו ביחוד פה, וא"ל שצוהו פה מפני שחלה עליהם המצוה תכף כשעברו את הירדן שהלא שם ממאר כי יכרית ה' את הגוים וירשתם וישבת בעריהם, הרי שלא נתחייבו עד אחר ירושה וישיבה, רק הטעם הוא כמו שכתבנו למעלה בשם הרי"א שמשה היה חפץ מאד לקיים מצוה זו וכמו שהקדים א"ע להפריש שלש ערים בעבר הירדן הגם שלא קלטו עד שהופרשו השלשה השנ ים שבא"י ומלא הקב"ה רצונו במה שהוא צוה זאת ביחוד ליהושע והיה כאלו הפרישן בעצמו, וז"ש אין לי אלא שהפריש בעבר הירדן מנין שצוה וכו' ר"ל והיה זה ג"כ כאלו הפריש בעצמו:
רלב"ג ביאור המלות
כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען. מזה הענין למדנו שהוא אחר ירושה וישיבה כי קודם זה לא יתכן שיהיה להם למקלט הערים אשר הגביל להבדיל מעבר הירדן ימה. וכן מצאנו ביהושע שכבר הובדלו אחר ירושה וישיבה ועוד שכבר הקישם לשלשה הערים אשר הבדיל מעבר הירדן מזרחה שהובדלו אחר ירושה וישיבה:
שפתי כהן
וידבר ה' אל משה וגו' כי אתם עוברים את הירדן. מה צורך העברת הירדן כאן, יאמר כי אתם באים אל ארץ כנען והקריתם לכם, אלא אמר הקב"ה לישראל לא יעלה בדעתכם לומר שבזכותכם אתם נכנסים לארץ, אין זה בזכותכם אלא שירד הדין על יושבי הארץ, זהו את הירדן ירד דן ארצה כנען, וכן אמר משה לישראל אל תאמר בלבבך בהדוף ה' אלהיך אותם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ, לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים וגו'. א"כ ירד הדין על האומות ההם, וכן ירד הדין עליכם, ואתם גרמתם מות לעולם, אחר שהעמדתי אתכם על הר סיני ופסקה זוהמת הנחש ונעשיתם בני חורין ממלאך המות, חטאתם בעגל וגרמתם מיתה לדורות, כמ"ש במדרש וז"ל, והקריתם לכם ערים, זהו שאמר הכתוב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, ואומר זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אילולא רחמיך שקדמו לאדם הראשון לא היה לו עמידה, שאמרת לו ביום אכלך ממנו מות תמות, ולא עשית כן אלא הוצאתו מגן עדן שנאמר ויגרש את האדם, ולמה נגרש על שהביא מיתה לדורות, והיה צריך למות מיד, אלא שרחמת עליו, וגרשת אותו כדרך הרוצח בשגגה יגלה לערי המקלט, ע"כ. כן אתם גרמתם כמה מיתות בעגל, ובבעל פעור ויצמד ישראל לבעל פעור, גם במתאוננים אמר ויבכו גם בני ישראל. א"כ והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם, לכם ממש, כי יש ביניכם רצחנים. ולפי שגרמו מיתה לד' יסודות בד' פעמים בעגל ובפעור ובמרגלים ובמתאוים, לזה אמר ד' פעמים לכם, והקריתם לכם, ערי מקלט תהיינה לכם, והיו לכם הערים, ערי מקלט תהיינה לכם. א"כ הערים אשר תתנו, אל יקשה עליכם נתינתם לומר כבר נתננו מ"ב ערים ללוים, ועתה ניתן ג"כ שש ערים, כי הם צורך לכם, ערי מקלט תהיינה לכם, כי כל אחד ואחד מכם צריך לגלות שם. מכה נפש, לא אמר מכה אדם אלא נפש לרמוז למה שאמרנו. לזה דבר אל בני ישראל ולא צו את בני ישראל כמו שאמר בפרשה הקודמת, שכל דבור לשון קשוי. וכן אמרו בפ' אלו הן הגולין (יא.) על פסוק וידבר ה' אל יהושע לאמר דבר אל בני ישראל תנו לכם את ערי מקלט אשר דבר ה' ביד משה, אמר רב אחא בר חנינא מפני מה נאמרה פרשת רוצחים בלשון עז, מפני שהן של תורה, למימרא דכל דבור ודבור לשון קשה הוא, דכתיב דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, והא כתיב א' נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ידבר עמים תחתנו, דבר לחוד ידבר לחוד. ואמר ב' פעמים ערי מקלט תהיינה לכם, כנגד ערי מקלט שבעבר הירדן וערי מקלט שבארץ כנען: