וַיֹּאמְר֗וּ אֶת־אֲדֹנִי֙ צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לָתֵ֨ת אֶת־הָאָ֧רֶץ בְּנַחֲלָ֛ה בְּגוֹרָ֖ל לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאדֹנִי֙ צֻוָּ֣ה בַֽיהוָ֔ה לָתֵ֗ת אֶֽת־נַחֲלַ֛ת צְלָפְחָ֥ד אָחִ֖ינוּ לִבְנֹתָֽיו׃
ספורנו
בנחלה בגורל. ובהיות לאיזה שבט חלק בתחום חברו לא יתאמת הגורל לשבט החסר כשיפול על כל גבול השבט וכן לנוסף לא יתאמת אם לא יוסיף על גבולו אותו החלק אשר לו בתחום חברו:
מלבי"ם
את אדוני צוה ה' ר"ל שכבר בארנו שהיה בחלוקת הארץ שני ענינים: [א] הגורל, [ב] החלוקה, ר"ל שהגורל היה קובע לכל שבט ושבט באיזה מחוז יעלה תחומו, ואח"כ היו יהושע והנשיאים מחלקים לכ"א את נחלתו לפי מספר אנשי השבט, וז"ש לתת את הארץ בנחלה הוא החלוקה לפי האנשים, בגורל שזה היה רק באיזה מחוז יקח כלל השבט והיה רק גורל אחד לכל השבט, ואדני צוה בה' לתת את נחלת צלפחר אחינו לבנותיו:
העמק דבר
בגורל לבני ישראל. מזה יש להבין דדבר קדושה יש בנחלת א״י ולא כחלוקת אחים שאינו בהכרח שיהיה בגורל. אלא אפשר להיות בהסכמת אחים ורצונם. משא״כ א״י. ודבר זה שיש בה קדושה הוא נוגע לטענתם כאשר יבואר: