וְ֠הָיוּ לְאֶחָ֞ד מִבְּנֵ֨י שִׁבְטֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לְנָשִׁים֒ וְנִגְרְעָ֤ה נַחֲלָתָן֙ מִנַּחֲלַ֣ת אֲבֹתֵ֔ינוּ וְנוֹסַ֕ף עַ֚ל נַחֲלַ֣ת הַמַּטֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּהְיֶ֖ינָה לָהֶ֑ם וּמִגֹּרַ֥ל נַחֲלָתֵ֖נוּ יִגָּרֵֽעַ׃
רש"י
ונוסף על נחלת המטה. שֶׁהֲרֵי בְנָהּ יוֹרְשָׁהּ, וְהַבֵּן מִתְיַחֵס עַל שֵׁבֶט אָבִיו:
מלבי"ם
והיו לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים כשיהיו נשים לאנשי שבט אחר אז יהיו שתי מגרעות, [א] מצד הנחלה הפרטית שכל משפחה נחלו חלק פרטי לפי מספר אנשי המשפחה וכשימות אחד מהם ירשוהו בניו או אחיו ותשאר החלוקה ונחלת המשפחה כמו שהיתה בלי גרעון, אבל כשינשאו לשבט אחר נגרעה נחלתן מנחלת אבותינו כי יירשום הבנים השייכים למשפחה אחרת ונגרעה נחלת משפחה הזאת, וזאת שנית מה שנוגע להגורל שהוא הגביל תחום כלל השבט ועתה תתערב בו נחלה של שבט אחר שאינו תחומו וגורלו והוא חסרון הגורל שהגביל תחום כל שבט ביחוד ועז"א ומגורל נחלתנו יגרע:
העמק דבר
ונוסף וגו׳ ומגורל נחלתנו יגרע. עיקר טענה זו של ונוסף וגו׳ אינו מובן. ואין להם לצעוק על ההוספה של שבט אחר. כי אם גרעון שבטם. וגם כפל טענת הגרעון מיותר. אלא באו מטעם שני דברים. חדא גרעון הגשמי. שנית כי ידוע דקדושת א״י תליא בישיבת ישראל על מקומם דוקא. ומש״ה משגלו ש״ר וב״ג בטלו יובלות וכמה מצות. וא״כ כאשר יהי׳ נוסף על נחלת המטה ויגרע נחלתנו שבאה לנו מקדושת הגורל. הרי יזיק לכלל קדושת הארץ שרצה הקב״ה לקבוע ע״י גורל דוקא מזה הטעם כמו שהקדימו. והיינו שדייקו גם בזה ומגורל נחלתנו יגרע ולא אמרו ומנחלתנו: