וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃
בית אהרן
איתא במדרש שמחה לאיש כו'. במענה פיו ויאמר אלקים יהי אור. ודבר בעתו מה טוב וירא אלקים את האור כי טוב: עכ"ל
בית אהרן
ולכאורה הוא תמוה האיך שייך עת אצל השי"ת. ונוכל לומר דכתיב לכל זמן ועת לכל חפץ. חפצים נקראים מעש"ט. כי באמת עיקר אור הוא מה שהצדיקים מאירים בתוך לבות ב"א עבדות השם ב"ה ודביקות ואהבת השם. עפ"י המדרש ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. שהבדיל בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים. ואיתא במדרש ויאמר אלקים יהי אור זה אברהם. ויקרא אלקים לאור יום זה יעקב. ולחשך קרא לילה זה עשו. ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. זה יוה"כ. כי צדיקים צריכים לכלול עצמם בתוך כלל ישראל. ולהאיר בתוכם אור ה' ולתקן גם הרשעים הנקראים ערב. ולזה אומרים ביו"כ ע"ד המקום כו' אנו מתירים להתפלל עם העבריינים. כי צריך להוריד עצמו לכל מדריגות התחתונות בכדי להעלות אותם לשרשם להאיר בתוכם אור יי' ב"ה וב"ש ולהביא אותם לתכלית התשובה והם נעשים בריה חדשה ונבראים נשמות חדשות כמו שאמרנו ועם נברא כו'. במענה פיו על שברא את הצדיקים. ודבר בעתו מה טוב. וירא אלקים את האור כי טוב. שראה מעשיהם של צדיקים שהם מאירים בתוך לבות בני אדם אהבת השם ברוך הוא בכל עת וד"ל:
דברי אמת
לפסוק ויאמר אלקים יהי אור וכו'. יש לדקדק הי' לכתוב ויהי כן כמי בשאר אמירות הגם שכאן הוא בדיבור אחד הלא גם אות אחד אין מיותר [בתורה] כן הוא ב' אותיות לבד [אבל אור הוא ג' אותיו'] פירשנו בעזרת אל כי תורה אור וידוע אמת יש לו רגלים פי' מוליד פרה ורבה כי ברא כרעא דאבוה וזה לשון רגלים ושקר אין לו רגלים ע"כ סירס את הזכר וכדאיתא בסבא פרשת משפטים ע"כ לא תקום פעמים צרה והקדושה תמיד מאיר ומתנוצץ ויש תורה שבע"פ ג"כ נקרא אור וזה יהי אור רמז לתורה שבכתב ויהי אור עוד תורה שבע"פ: