וַתֹּ֣סֶף לָלֶ֔דֶת אֶת־אָחִ֖יו אֶת־הָ֑בֶל וַֽיְהִי־הֶ֙בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה׃
אדרת אליהו
ותוסף ללדת. אמר עלי' ותוסף ללדת. ולא על אדם לפי שאדם ידע את אשתו רק פעם אחת לקיום המין והיא אמרה להוסיף ללדת את אחיו שיה' עזר לקין אחיו בעבודת האדמה. את הבל. את הוא עצם כמו את השמים כמו שביארנו בפסוק ראשון. שנברא היפך כוונתה שיהי' טפל ועזר לאחיו. אפס נברא עצם מיוחד לעצמו ולא הסכים לעזור לו אלא נפרד ממנו: