בראשית ה:כד מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, אוהב גר, מחוקקי יהודה; יהל אור ורש"י

[ו] וכתב רב"ח ומה שאמר "ואיננו" הוא מלשון רז"ל "א"ל אין" שהוא הודאת הדבר וקיומו, וכן בתרגום מדוקדק "ואיתוהי ארי לא אמית יתיה", פי' והנה הוא עומד וקיים, שהרי לא המית אותו הקב"ה, וכן היה הגי' לפני הרד"ק ז"ל שכתב בפי' על התורה "ודעת התרגום גם קצת חכמים כי חנוך ואליהו הכניסם האל חיים בג"ע", וכן החזקוני מביא התרגום "ואיתוהי" וכו', ועיין אוהב גר שכתב ג"כ שהגי' הנכונה "ואיתוהי" והמעתיקים והמדפיסים שינו ושבשו את הענין, ובדפוס סביוניטא הגי' בת"א "וְלֵיתוהִי אֲרֵי אֲמֵית יָתֵיה ד'", וכן גי' התוס' יבמות טז ב, ד"ה "פסוק זה" וכן בתרגום שלנו, וכן תרגמו הירושלמי ויוב"ע, ועיין ב"ב קכא ב' ברשב"ם ד"ה "קפלו" שכתב דהאי תנא דס"ע הוא וס"ל דהאי ואיננו כי לקח אותו אלהים, היינו שמת בחצי ימיו, וכן הוא בב"ר פ' כה חנוך פעמים צדיק פעמים רשע אמר הקב"ה עד שהוא בצדקו אסלקנו, וכן הוא (זהר ברא' דף נו ב) "חנוך זכאה הוה וקב"ה חמא ליה דיסרח לבתר, ולקיט ליה עד לא יסרח", ועיין פרקי הצלחה להרמב"ם פ"ב דגריס ג"כ "ארי אמית יתיה ד'", וכתב עוד שם "ואם אמרת אתה המעיין שתפרש כי לקח אותו אלהים שלא המיתו, אלא שהעתיקו ממקום למקום, והוא עד עתה נשאר בכדור הארץ, הנה זה ג"כ בטל, להיות משך זמן חיותו יותר גדול באמרו, ויהי כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה, הנה מהכרח נשלמו ימיו ולקחו ד' אל הנעימות השלם", ועיין מה שכתב הג' שי"ר באגרותיו לשד"ל אגרת ג' שכן נכון יותר "וְלַיתוהִי" אעפ"י שבמס' ד"א ספ"א נחשב חנוך בין תשעה שירדו בחייהם לג"ע, ברייתא חיצונית היא זאת, ואין זה קבלת רבותינו, ועיין לחם ושמלה שמקיים ג"כ הנוסחא הזה וכתב כי היא הישרה:

[ז] והנה שם אצל אשת הנביא נאמר במגפה, אעפ"י שאמר "הנני לוקח" שידמה שהיתה טובה וחסודה וכש"כ אשת הנביא, אעפי"כ לא היתה שלימה, לפיכך אמר במגפה, כי כאב אנוש היה לה בעת המיתה וזהו מגפה, וכן "כי יגוף שור איש את שור רעהו ומת" (שמות כא לה) וכן בב"ר (פ' כה) בשאלת המינין לר' אבהו שהשוו את חנוך לאליהו, במלת לקיחה, והוא השווהו לאשת יחזקאל שמתה ונכתב בה ג"כ לקיחה, אם ללקיחה אתם דורשים, נאמר כאן לקיחה, ונאמר להלן (יחז' כד טז) "הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה", הרי שמתה במגפה:

ואיננו כי לקח אותו אלהים ואיתוהי ארי לא אמית יתיה ה' (לסבונא, חומש יוני, רבנו בחיי בשם תרגום מדוקדק, והחזקוני) ועיין למעלה בפתיחת החלק השני הזה. ובדפוס סביוניטה וליתוהי ארי אמית יתיה ה', וכן גרסת התוספות (יבמות ט"ז).

ויתהלך חנוך. צַדִּיק הָיָה וְקַל בְּדַעְתּוֹ לָשׁוּב לְהַרְשִׁיעַ, לְפִיכָךְ מִהֵר הַקָּבָּ"ה וְסִלְּקוֹ וֶהֱמִיתוֹ קֹדֶם זְמַנּוֹ, וְזֶהוּ שֶׁשִּׁנָּה הַכָּתוּב בְּמִיתָתוֹ לִכְתֹּב וְאֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם – לְמַלְּאוֹת שְׁנוֹתָיו ‏(בראשית רבה):