בראשית ה:כט מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור ומחוקקי יהודה; יהל אור

[ח] ובתנחומא ברא' (סי' י"א) מנין היה יודע לומר "זה ינחמנו ממעשינו" וכי נביא היה, אר"ש בן יהוצדק למודין היו שבשעה שאמר הקב"ה ארורה האדמה וגו', אמר אדם עד מתי, א"ל עד שיולד אדם מהול, כיון שנולד נח מהול, מיד ידע למך ואמר וודאי זה ינחמנו, ודברי התנחומא מובאים גם בזהר ברא' דף נח סע"א, וכתב שד"ל, אין צורך שיהי' המאמר דרך נבואה אלא כאדם האומר הדבר הטוב הזה יהי' נחמתי מדבר אחר רע, ובאמת מי שיש לו זרע הוא מתנחם בעמלו ויגיעו, כי ייגע לטובת זרעו אשר אהב, ומי שאין לו בנים על הרוב מתעצל בעבודתו ואומר ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה:

[ט] ובתנחומא ברא' (סי' יא) עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם לכך כתיב "ומעצבון ידינו", נולד נח התקין להם מחרשות מגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה, וכן הוא בזהר ברא' "בקדמיתא לא ידעי למזרע ולמחצב ולמחרש והוו עבדי פולחנא דארעא בידייהו, כיון דאתא נח אתקין אומנותא להו":

[י] וכן הוא בתנחומא (שם) קודם שנולד נח לא כשהיו זורעין היו קוצרין, אלא היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים כיון שנולד נח חזר העולם לישובו קצרו מה שזרעו, ודברי התנחומא מובאים ג"כ בזהר ברא', דהא איהו אפיק ארעא ממה דאתלטייא דהוו זרעין חטין וקצרין גובין ודרדרין ובג"כ כתיב איש האדמה: