וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֠ה יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ יְהוָֽה׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ח] ובתנחומא ברא' (סי' י"א) מנין היה יודע לומר "זה ינחמנו ממעשינו" וכי נביא היה, אר"ש בן יהוצדק למודין היו שבשעה שאמר הקב"ה ארורה האדמה וגו', אמר אדם עד מתי, א"ל עד שיולד אדם מהול, כיון שנולד נח מהול, מיד ידע למך ואמר וודאי זה ינחמנו, ודברי התנחומא מובאים גם בזהר ברא' דף נח סע"א, וכתב שד"ל, אין צורך שיהי' המאמר דרך נבואה אלא כאדם האומר הדבר הטוב הזה יהי' נחמתי מדבר אחר רע, ובאמת מי שיש לו זרע הוא מתנחם בעמלו ויגיעו, כי ייגע לטובת זרעו אשר אהב, ומי שאין לו בנים על הרוב מתעצל בעבודתו ואומר ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ט] ובתנחומא ברא' (סי' יא) עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם לכך כתיב "ומעצבון ידינו", נולד נח התקין להם מחרשות מגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה, וכן הוא בזהר ברא' "בקדמיתא לא ידעי למזרע ולמחצב ולמחרש והוו עבדי פולחנא דארעא בידייהו, כיון דאתא נח אתקין אומנותא להו":
מחוקקי יהודה; קרני אור
[י] וכן הוא בתנחומא (שם) קודם שנולד נח לא כשהיו זורעין היו קוצרין, אלא היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים כיון שנולד נח חזר העולם לישובו קצרו מה שזרעו, ודברי התנחומא מובאים ג"כ בזהר ברא', דהא איהו אפיק ארעא ממה דאתלטייא דהוו זרעין חטין וקצרין גובין ודרדרין ובג"כ כתיב איש האדמה: