מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ וּמִן־הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ׃
רש"י
הטהורה. הָעֲתִידָה לִהְיוֹת טְהוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל; לָמַדְנוּ שֶׁלָּמַד נֹחַ תּוֹרָה (שם פ' כ"ו):
דברי דוד
הטהורה למדנו שלמד נח תורה הרא"ם הקשה דהא בזבחים אמרינן דמאליהן באו כל שהתיבה קולטתו כמו שזכרנו בסמוך ולמה הניח רש"י דרך הגמרא ותפס דרך אחרת. ולא הבנתי דעתו דבאמת באו הרבה מאליהן הן מאותן שהשחיתו הן מן אותן שלא השחיתו ומן הטהורין שלא השחיתו לקח שבעה ותו לא, דאפשר שהתיבה היתה קולטת טפי אלא שנח לא הניח לקלוט עוד וכן מן הטמאים שנים. וע"ז קשה מי הגיד לו איזה הם טהורים אלא שלמד תורה:
ברטנורא
מכל הבהמה הטהורה למדנו שלמד נח תורה. קשה שהרי אמרינן בזבחים העבירם לפני התבה וכו' דמשמע דלא הוה ידע טמא וטהור אלא מתוך קליטת התבה וי"ל דהתם מיירי בדבקים במינם ושאינן דבקים במינן והיינו טמאים וטהורים שכן מצינו לשון טומאה גבי עריות כדכתיב בסוף פרשת עריות אל תטמאו בכל אלה ולעניין זה הוצרכה קליטת התבה אבל טומאה וטהרה דאיסורי מאכלות מן התורה ידע אותן והבחין ביניהם שלמד נח תורה כדפי' רש"י: