בראשית ז:ז מפרשים: אוהב ישראל, מחוקקי יהודה; קרני אור, רש"י וברטנורא

בשם הרב מ' י"מ מ"מ מזלאטשוב
ויבוא נח וגו' מפני מי המבול. ופירש"י ז"ל אף נח מקטני אמנה הי' מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול עד שדחקוהו המים עכ"ל. והלא פלא גדול לחשוד את נח הצדיק שהיה מקטני אמנה בהשי"ת ח"ו ונ"ל דהנה תיבת אמונה יש לו שני פירושים. א'. כפשוטו האמנת הדבר שבודאי יהיה כך. עי"ל אמונה מלשון ויהי אומן את הדסה והוא לשון המשכה וגידול כי באמונה יש כח זה שע"י האמונה יומשך הדבר הזה ממקורו ויבוא. היינו ע"י שהוא מאמין בהש"י ובוטח בו באמונה שלימה על שום איזה דבר אז נמשך הדבר ההוא ובא בשלימות. והנה נח הצדיק בוודאי האמין בשלימות בכל אשר דיבר אליו השי"ת בכל לבבו ובכל נפשו בתמימות כדרכו הטוב מאז ומקדם. אך בדבר זה היה ירא להאמין באמונה שלימה בכל לבבו כי אולי יהיה הוא הגורם להבאת המבול היינו ע"י שלימות אמונתו יומשך בוודאי מזה הבאת המבול. ולא הי' יודע איך ליתן עצות בנפשו מה לעשות. וזהו שפירש"י ז"ל מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין. ר"ל באמת היה מאמין רק שירא להאמין בשלימות שהשי"ת יביא המבול כי אולי יהיה הוא הגורם לזה וכנ"ל. עד שדחקוהו המים כו' והבן היטב. ודפח"ח ע"כ בשם הרב ז"ל:

[ה] והרדי"א פי' מפני מי המבול מיראת המים שהתחילו לרדת, מפני שבשבעת הימים התחיל הגשם לרדת מעט מעט ובדרז"ל (ב"ר פ' לב ילקוט רמז נו) אף נח מקטני אמנה הי' שלא נכנס עד שדחקוהו המים, וזה למאן דדריש בדורותיו לגנאי, ועיין ברד"ק שתמה ע"ז וכתב, "ולא ידענו טעם לדברי האומר בדרש שאף נח היה מקטני אמנה, שהרי הכתוב מעיד עליו שהיה צדיק תמים ועשה ככל אשר צוהו ד'":

[ו] עיין "יהל אור", והרמב"ן כתב כי שנים מכל מין באו מאליהן לז"א באו אל נח, וכן למטה (פסוק טז), והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו, ר"ל הבאים מעצמם הנצרכים לקיום המין, אך מהטהורים נצטוה נח שאף שכבר יהי' לו שנים לקיום המין, יחזור הוא אחר עוד איזה מהם עד שיושלמו למנין שבעה, ולז"א אצל שבעה שבעה תקח לך ולא יבואו, והגרמל"מ יפרש שמן הבהמות שהי' בביתו לקח שבעה זוגות מהטהורות מכל מין, ומן הטמאות שני זוגות מכל מין, והם לא היו לצורך קיום העולם, ואותם שהיו לצורך קיום העולם באו מעצמם ולאו באו רק זוג אחד מכל מין:

נח ובניו. הָאֲנָשִׁים לְבַד וְהַנָּשִׁים לְבַד, לְפִי שֶׁנֶּאֱסְרוּ בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹלָם שָׁרוּי בְּצַעַר: