בראשית ז:ט מפרשים: רש"י, בכור שור, ברכת אשר ואור החיים

שנים שנים. כֻּלָם הֻשְׁווּ בְּמִנְיָן זֶה – מִן הַפָּחוּת הָיוּ שְׁנַיִם:

שנים שנים באו אל נח. זוגות זוגות באו מעצמן, אבל יש לתמוה למה הוצרך לז' נקבות ז' זכרים הלא יעקב כששלח מנחה לא שלח לעשר רחלים ולעשר עזים כי אם זכר אחד כדכתיב עזים מאתים ותישים עשרים רחלים וגו' ולד' פרות פר אחד כדכתיב פרות ארבעים ופרים עשרה דבכך להם די ותרנגול אחד מספיק לכמה תרנגולות. וי"ל שמזה שהקב"ה חפץ שיקריב לו קרבן מאותן זכרים יתרים וכן עשה ויקח נח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולות וכן עולה זכר הוא דכתי' ואם עולה קרבנו זכר תמים וגו':

רש"י ד"ה שנים שנים, כולם הושוו וכו'. ולא הבינותי דבריו. (פ' נח תשס"ג) ואולי כוונתו כי אף שממינים הטהורים נכנסו שבעה, תפס הכתוב מנין זה "שנים, שנים", שהוא היה בכל המינים (כולם באו בזוגות), ומ"מ הכונה שבאו לפחות שנים. וכן ברש"י למעלה (ו, יט).