בראשית ז:יא מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, רש"י, ברטנורא וברכת אשר

[ז] ופי' מלת "תהום" הונח על פנימית הארץ תחת השטח העליון, ועל הארץ שמתחת למים ששתיהן תהום, ורד"ק פי', שהוא מקום מים הרבים, ורבוי המים בכלל הוא שיקרא תהום, וכן כתב שד"ל שהונח בפרט על רבוי המים ועומקם שאין להם סוף והוא משרש "תהא" כמו "תהו" וכן דעת רס"ג לשון שממה ותמיהה ועיין למעלה א, ב, בקרני אור הערה מג:

[ח] ארובה הוא חלל העשוי בגג הבית להוריד ולהעלות חפצים, כלים ופירות, כנראה ממאמרם משילין פירות דרך ארובה (ביצה לה א, ובפי' רש"י שם וברש"י סוכה יח א) ארובה שבין הבית לעליה (אהלות ה ב) והשתמש בו הכתוב למשל על השפע הרב היורד מלמעלה, כמו "והנה ד' עושה ארבות בשמים" (מ"ב ז ב) "אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה" (מלאכי ג י) וכאן הוא משל על רבוי המים אשר נתהוו אז במקום הוויית המטר עד שירדו בשפע כאילו נפתחו להם ארובות, ולפי שהשמים ידמו לעין הרואה כאוהל נטוי על הארץ, והגשמים יורדים מתוכה על הארץ יפול בהם על דרך המליצה לשון ארובה כאלו נפתח החלל שבגג האוהל להעריף משם המטר:

[ט] ארובה וחלון שמות נרדפים, אלא שהארובה בגג הבית או האהל, וחלון בצדו, או בפתח החדר ובתוך החלל ההוא ישימו גוף בהיר המאיר בפנים הבית או החדר ועל ידו משקיפים אנשי הבית אל החוץ "בעד החלון נשקפה" (שופ' ה כח) ואם יסתם על ידי בגד שש, מעשה שבכה ורשת, אז יקרא המסך אשנב "בעד האשנב" (שם שם) "בעד אשנבי נשקפתי" (משלי ז ו) ור"מ ן' סרוק (מחברת ע' אשנב) יפרש אשנב, "שבכי עליות המה", ארובה וחלון תכלית שניהם הבאת מאור השמש בבית, ואולם הארובה תשתמש גם להוציא העשן כענין שנאמר "וכעשן מארבה" (הושע יג ג), גם להוציא ולהכניס דבר מה מלמטה למעלה או להיפך (למעלה הערה ח) גם היא שם לחלון (ר"ל חלל מרובע הן שהוא פתוח והן שהוא עשוי לסגור) בפתח המדור ליונים אשר בו יכניסו אותו אל הקן, "וכיונים אל ארבותיהם" (ישעי' ס, ח) וע"ד ההשאלה וחשכו הרואות בארובות (קהלת יב ג) החלל שהעין נתונה בו:

בחודש השני. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר זֶה מַרְחֶשְׁוָן; רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר זֶה אִיָּר (ר"ה י"א):