בראשית טו:ב מפרשים: רש"י, אבן עזרא, רמב"ן וספורנו

הולך ערירי. מְנַחֵם בֶּן סָרוּק פֵּרְשׁוֹ לְשׁוֹן יוֹרֵשׁ, וְחָבֵר לוֹ עֵר וְעֹנֶה (מלאכי ב'), עֲרִירִי, בְלֹא יוֹרֵשׁ, כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ (איוב ל"א), תְּעַקֵּר שָׁרָשֶׁיהָ, כָּךְ לְשׁוֹן עֲרִירִי חֲסַר בָּנִים, ובלע"ז דישאנפנטיש. וְלִי נִרְאֶה עֵר וְעֹנֶה מִגִּזְרַת וְלִבִּי עֵר (שיר השירים ה'), וַעֲרִירִי לְשׁוֹן חֻרְבָּן, וְכֵן עָרוּ עָרוּ (תה' קל"ז), וְכֵן עָרוֹת יְסוֹד (חבקוק ג'), וְכֵן עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר (ירמ' נ"א), וְכֵן כִּי אַרְזָה עֵרָה (צפניה ב'):

ויו"ד ערירי כיו"ד אכזרי וסר ממלת "ערירים יהיו" (ויקרא כ כא) והטעם כאשר אמר המתרגם:

וַיֹּאמֶר אַבְרָם ה' אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי הִנֵּה הִצַּלְתַּנִי מִן הַמְּלָכִים, אֲבָל מִן הַכָּרֵת לֹא הִבְטַחְתָּ אוֹתִי, רַק אָמַרְתָּ שֶׁתַּרְבֶּה לִי שָׂכָר הַרְבֵּה, וּמָה יִהְיֶה שְׂכָרִי בְּלֹא בָּנִים. וְהִנֵּה לֹא עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל הַזֶּה עוֹלָם הַבָּא, כִּי זֶה אֵין צֹרֶךְ לְהַבְטָחָה, כִּי כָל עוֹבֵד אֱלֹהִים יִמְצָא חַיִּים לְפָנָיו, אַךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ עֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, עַל כֵּן צְרִיכִים בִּטָּחוֹן. וְעוֹד כִּי "הַרְבֵּה מְאֹד", לֵאמֹר שֶׁיִּזְכֶּה לִשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת בְּכָל הַטּוֹב הָרָאוּי לַצַּדִּיקִים הַגְּמוּרִים מֵאֵין עֹנֶשׁ כְּלָל. וְעוֹד כִּי הַהַבְטָחָה לְמָה שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ לוֹ הַבְטָחָתוֹ שֶׁלֹּא יִפְחַד גַּם מִזֶּה, כִּי יָשִׂים זַרְעוֹ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. וְיֵשׁ עָלֶיךָ לִשְׁאֹל, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לוֹ לְאַבְרָהָם (בראשית י"ג:ט"ו) "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ", וְאֵיךְ יֹאמַר עַתָּה "וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי" "וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי", וְלָמָּה לֹא הֶאֱמִין בַּנְּבוּאָה הָרִאשׁוֹנָה כַּאֲשֶׁר יַאֲמִין בָּזֹאת. וְהַתְּשׁוּבָה כִּי הַצַּדִּיקִים לֹא יַאֲמִינוּ בְּעַצְמָם בְּחָטְאָם בִּשְׁגָגָה, וְכָתוּב (ירמיהו יח ט) רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנֹת וְלִנְטֹעַ וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא וְעָשָׂה הָרַע לְפָנַי וְנִחַמְתִּי עַל הַטּוֹבָה. וְהִנֵּה רָאָה עַצְמוֹ בָּא בַּיָּמִים וְלֹא נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ, וְחָשַׁב כִּי חֲטָאָיו מָנְעוּ הַטּוֹב. וְאוּלַי חָשַׁשׁ עַתָּה פֶּן יֵעָנֵשׁ עַל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהָרַג, כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר מד ה), וְכַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ו:ב') "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" (בראשית ל"ב:ח'), מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְכוּ':