בראשית טו:ד מפרשים: אבן עזרא, רמב"ן, ספורנו והטור הארוך

ממעיך כנוי לאבר בעבור היותו קרוב:

וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה בַּעֲבוּר הֱיוֹת לוֹ הַבֵּן הַיּוֹרֵשׁ אַחֲרֵי זִקְנָתוֹ לֹא הִבְטִיחוֹ רַק עַל הַיְּרֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִדְאַג כִּי זַרְעוֹ יִירָשֶׁנּוּ. וְטַעַם "וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו" כִּי עוֹד בְּפִיו "וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי" וּבָא אֵלָיו פִּתְאוֹם דְּבַר הַשֵּׁם לֵאמֹר "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה":

לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ. כִּי הַבֵּן יִצְלַח בְּהַנְהָגַת הַמָּמוֹן בְּחַיֶּיךָ, כְּאָמְרוֹ (בראשית כה:ה-ו): "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק" וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי.