בראשית טז:ח מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, רש"י, ברכת אשר וחזקוני

[מ] ההבדל בין ניסה ובריחה, כי ניסה הוא הנס ממקום סכנה, כמו "וינוסו מלך סדום ועמורה" (למעלה יד יו"ד) "וינס משה מפניו" (שמות ד ג), אבל בורח אין לו סכנה עתה רק דואג על העתיד, ולכן הנס אינו מכוון למקום ידוע לבוא שמה, כי כוונתו רק לנוס ממקום הסכנה לבוא אל מקום שיבוא, אבל בורח גומר בדעתו ללכת אל מקום שייטב לו שם יותר מן המקום שהוא שם עתה, ע"כ אמר הפסוק למעלה "ותברח מפניה״ מדאגה על העתיד ברחה מביתה ללכת אל ארצה ואל מולדתה לשבת בטח, ומזה מבואר שלא עינה אותה שרה ביסורין, שא"כ הי׳ לו לומר ותנס מפניה, וכמו בן פה אמרה "בורחת" (רנה״ו) הוראת שם ״הגר״ י"א שלא היה לה שם זה מתחלתה, אלא שנקראה כן אח"כ על שם המאורע, כי הגר בערבי ענינו ברח והלך אל ארץ אחרת (קרוב לשרש גור בעברי) ומזה הַגְרָה אַל נַבִי היא "עגירא" שתחלתה משעה שברח מחמד מן מעקקא בשנת 622 למספרם, ובאמת אברהם ושרה קוראים אותה תמיד שפחתי, שפחתך, ולא מצאנו בשום מקום שיזכירו שם הגר, אעפ"י שאין זו ראיה (שד״ל) ׃

מזה באת. מֵהֵיכָן בָּאת? יוֹדֵע הָיָה, אֶלָּא לִתֵּן לָהּ פֶּתַח לִכָּנֵס עִמָּהּ בִּדְבָרִים. וּלְשׁוֹן אֵי מִזֶּה: אַיֵּה הַמָּקוֹם שֶׁתֹּאמַר עָלָיו מִזֶּה אֲנִי בָאָה?

רש"י ד"ה אי מזה באת, ...יודע היה, אלא ליתן לה פתח ליכנס עמה בדברים. ע"כ. ואלו להלן (יג, ד"ה הגם הלום) "אחרי רואי אותם בביתו של אברם, ששם הייתי רגילה לראות מלאכים וכו'. אם כל כך רגילה היתה בזה, מה צריך דיבורים מיותרים כדי "ליכנס עמה בדברים" דומה שאין שתי ההערות עולות בקנה אחד. (פ' לך תשס"א) ור' נחלת יעקב שכך היא הדרך, שלא להתחיל לדבר ולצוות על אדם בפתע פתאום. ור' דברי רש"י למעלה (ג, ט).