בראשית טז:ט מפרשים: רש"י, ברכת אשר, רמב"ן וספורנו

ויאמר לה מלאך וגו'. עַל כָּל אֲמִירָה הָיָה שָׁלוּחַ לָהּ מַלְאָךְ אַחֵר, לְכָךְ נֶאֱמַר מַלְאָךְ בְּכָל אֲמִירָה וַאֲמִירָה:

רש"י ד"ה ויאמר לה מלאך ה' וגו'. על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר, לכך נאמר "מלאך" בכל אמירה ואמירה. ע"כ. ולדברי "משכיל לדוד" הרי זה משום שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות. ואין זה נראה לי כי מה שליחות יש בשאלה (א)? ואלו (ג) ו(ד) ברכה אחת הן. ודומה שאפשר לפרש על־פי פשוטו, ודאי שלא רגילה היתה הגר במלאך שיפנה אליה, אף כי שנים היתה בבית אברהם, ועל כן צריכה היתה להתאושש אחר כל פנייה, והמלאך הניח לה לעשות כן. (פ' לך תשמ"ט)

שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ צִוָּה אוֹתָהּ לָשׁוּב וּלְקַבֵּל עָלֶיהָ מֶמְשֶׁלֶת גְּבִרְתָּהּ, רֶמֶז כִּי לֹא תֵּצֵא לַחָפְשִׁי מִמֶּנָּה, כִּי בְּנֵי שָׂרָה יִמְשְׁלוּ בְּזַרְעָהּ לְעוֹלָם: