בראשית ט:ב מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, מחוקקי יהודה; יהל אור, רש"י וברכת אשר

[א] "חתת" גדול, יותר ממורא, כי הוא לשון בעיתת פתאום, וטפל לשון "חתת" כשהסכנה קרובה, אבל "מורא" הוא לשון דאגה כשהסכנה רחוקה, ולכן שעור הכתוב כן הוא, מוראכם יהיה על כל עוף השמים, וחתכם יהיה על כל חית הארץ, והזכיר הכתוב תחלה, חית הארץ, והוא פירוש על חתכם המאוחר, ולא הזכיר תחלה עוף השמים, כדי לפרש ומוראכם, כי כן משפט הלשון להחל במה שהשלים, כמו "לך יום אף לך לילה, אתה הכינות מאור ושמש" (תה' עד טז), הקדים "מאור" בעבור שהשלים בלילה (רוו"ה):

(א) שרשו חתת, והאחד ממנו "העשוי לבלי חָת" (איוב מא כה) ובא בקמץ בעבור הס"פ ועקרו חַת במשקל פַת שהרבים ממנו פִּתִּים והכנוי פִּתְּכֶם:

וחתכם. וְאֵימַתְכֶם, כְּמוֹ תִּרְאוּ חֲתַת (איוב ו') וְאַגָּדָה לְשׁוֹן חַיּוּת שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ חַי אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְשָׁמְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים; עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מֵת, צָרִיךְ לְשָׁמְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה, אֵימָתַי יִהְיֶה מוֹרַאֲכֶם עַל הַחַיּוֹת? כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם חַיִּים (שבת קנ"א):