בראשית ט:טו מפרשים: מדרש לקח טוב, אם למקרא, אבן עזרא ומלבי"ם

אשר נשבע לאבותיך. היכן נשבע, באברהם כתיב ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר (בראשית טו יח), ביצחק כתיב גור בארץ הזאת ואהיה עמך (שם כו ג), ביעקב כתיב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך (שם כח יג), ואם תאמר הלא אין כתוב כאן שבועה. תשובה כתוב בישעיה כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי (ישעיה נד ט), היכן נשבע ולא יהיה עוד המים למבול (בראשית ט טו), ומדלאו שבועה, הן נמי שבועה.

ולא יהיה עוד המים למבול. חז"ל אמרו שמא מבול של אש הוא מביא — ומכת פיטאגורא נודע אחד בשם פילולאו והוא היה מאמין כי העולם יחרב באש או במים, ובזה תבין, אומרם לבלעם שמא מבול של אש הוא מביא אחר שהובטחו שלא יביא מבול מים, וחז"ל לדעתם אמונת חכמי זמנם אולי יחסו לבלעם הקדמון דברים השגורים בפי הפילוסופים שבזמנם, כי גם בלעם פילוסוף נקרא אצלם, כאמרם לא עמדו פילוסופין לאו"הע כבלעם וכאבנימוס הגדרי (בספרים הגרדי והוא טעות) והיא דעת איראקליטוס ראש הקיניקים (כת פילוסופים נזכרו בגמ' ירושלמית) באומרו כי מהאש יצאו הנבראים והאש תאכלם — והסתויצי אשר אליהם נדמו חז"ל מאת יוסף הכהן לרומיים, כן חשבו, וכן תשבו חכמי הנוצרים בדור ראשון לחשבונם -. Gibbon History. ecc. XV. והקדמון ליונים אורפיאו (היום כמו ג' אלפים ושש מאות שנה) הורה לדעת כי סוף העולם לכלות באש Ott. Man. d' hist. anc. 408. ודעת זו היתה נלמדת בסוד כמסתרי אורפיאו מדור אל דור — והמשורר לוקאנו היה מנחם יוליוס קיסר על שלא נספדו כהלכה הנופלים במלחמת פארסאליא באומרו שהאש העתיד לשרוף העולם בקרוב, ישרוף ג"כ עצמות עבדיו — והעולם ומלואו יהיה קברם ומשרפותם (כמנהג משרפות המלכים הנזכרים בתלמוד) Luc. Fars. Lib. Vlll. אלא שאצלינו שורפים על המלכים ולא את המלכים, ואצל הגוים עובדי ע"ז היו שורפים גם גופם, ואם היה פה מקום ראוי להעריך אמונות גויי המערב יונים ורומיים לאמונות אנשי המזרח, עין בעין נראה כי האש הזה היה לבני המזרח למשל, וחזר להיות ליונים ורומיים לאש חומרי שלנו, עם היות שנשארו אצלם קצת רמזים יעוררונו על טבעו המשליי הקדמון, אין כאן מקומם, וזה כלל גדול יהיה בידיך כי הרבה דברים שנאמרו בארצות בני קדם ע"ד משל, חזרו להיות אצל גויי איאורופא מובנים בחומריותם הגמור.

מלת יהיה, עם המים איננה ראיה כי המים לשון יחיד וכן ויהי אנשים (במדבר ט ו)