וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ׃
רש"י
ויקח שם ויפת. אֵין כְּתִיב וַיִּקְחוּ, אֶלָּא וַיִּקַּח – לִמֵּד עַל שֵׁם שֶׁנִּתְאַמֵּץ בַּמִּצְוָה יוֹתֵר מִיֶּפֶת, לְכָךְ זָכוּ בָנָיו לְטַלִּית שֶׁל צִיצִית, וְיֶפֶת זָכָה לִקְבוּרָה לְבָנָיו, שֶׁנֶאֱמַר אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר (יחזקאל ל"ט), וְחָם שֶׁבִּזָּה אֶת אָבִיו נֶאֱמַר בְּזַרְעוֹ כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפַי שֵׁת וְגוֹ' (ישעיהו כ'):
דברי דוד
ויקח שם וגו' זכו בניו לטלית של ציצית. ובפ' כיסוי הדם אמרינן בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך זכו בניו לחוט של תכלת. כאן קאי על לובן של ציצית ושם מיירי מחוט התכלת כדאיתא התם תכלת דומה לים כו' ורקיע לכסא הכבוד:
אלשיך
ויקח שם ויפת כו'. הנה אומר ופניהם אחורנית הוא מיותר. וגם אומר וערות אביהם לא ראו. מי לא ידע שאם הלכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם. שערות אביהם לא ראו. אך הנה אחרי אומרו וילכו אחורנית כו'. הוצרך לתת טעם למה זה הפכו פניהם אחורנית. ולא הלכו דרך פנים ויסתמו עיניהם לבלתי ראות ערותו. לז"א תדע למה ופניהם אחורנית. ולא בדרך ישרה בעינים אטומות. הלא הוא כי עתה בלכתם אחורנית נמשך כי וערות אביהם לא ראו. כי אצ"ל עיניהם כ"א גם פניהם הנזכר לא ראו ערות אביהם. שאומר ראו. חוזר אל פניהם הנזכר. ותצדק בהם ראייה כד"א בלשון רז"ל (ברכות דף כ"ה) לבו רואה את הערוה. והוא כי הלא צדיקים היו וצלם אלהים על פניהם. ולא רצו שפניהם אשר בם קדושת צלם אלהים. יראו את הערוה גם שיטמטמו עיניהם. וק"ו הדברים מאשר הקפידו ז"ל על אשר לבו רואה את הערוה בעת תפלה. וכ"ש פני אדם אשר צלם אלהים נוססה בם: