בראשית ט:כד מפרשים: רש"י, בכור שור, ברכת אשר וחזקוני

בנו הקטן. הַפָּסוּל וְהַבָּזוּי, כְּמוֹ הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי בָּאָדָם (ירמיה מ"ט):

ידע את אשר עשה לו בנו הקטן. יש מפ' חם שלא כסהו ואע"פ שהוא האמצעי קרא לו קטן לשון פסול וגרוע, ויש מפ' בנו הקטן של חם שדברנו ממנו למעלה וזהו כנען שהוא בנו הקטן של חם שגילהו דכתיב ובני חם מצרים ופוט וכנען והוא מקרא סתום כי אף משם ויפת דיבר למעלה אך הקללה מפרשת שקללו יותר מכולם. ולי נר' שיש לפרש בנו הקטן של נח שהוא שם שנתאמץ במצוה יותר מכולם שלא תתמה למה נתן לו ברכה לקטן יותר מן הגדול ואמר שהוא ידע הכבוד ואת הטובה שעשה לו:

"וידע את אשר עשה לו בנו הקטן". ואין הכתוב אומר, לא מה עשה ולא מניין ידע. ור' "כלי יקר". אבל קשה לי, כלום יש בראיה נסיבתית זו די כדי לקלל בן־נכד? (פ' נח תשמ"ח)