וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃
חתם סופר
ברוך ה' אלקי שם, יל"ד מ"ט הקדים ארורתו של כנען קודם ברכתו של שם ולעולם פותחין בברכה ובזכות תחלה ותו יל"ד מה ענין ברכת שם כלל בכאן, הנה כתי' ויקץ מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן כבר כתבתי במק"א כי נח מצא עצמו צדיק תמים וראוי לשתות יין ע"ד כל המתיישב ביינו יש בו מדעת קונו אך כשנכשל בו ונתגל בתא"ה הבין כי יש בו חטא בא' מבניו כמו יהושע בן יהוצדק כ"ג שהי' לבוש בגדי' צואים על חטא בני' שנשאו נשים נכריות, ה"נ ויתגל בתוך אהלו שנתגלו בגדיו על חטא בנו ויקץ מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן רצה לומר בחטאיו של חם אירע לו זה, והנה רצה לתקנו ע"כ אמר תקונו שיהי' כנען ארור ומקולל לעבד לימכר לבני שם שהוא ברוך לה' ואפי' שיפת ליפת מ"מ שם הוא ברוך כי ישכון ה' בקרב בני שם לעולם, ויהי כנען עבד למו ויתחייב במצות והכשרי' שבהם יהי' כטבי עבדו של ר"ג והמשוחררי' יהי' ישראלי' גרים גמורים וזהו תיקונו וק"ל:
רש"י
ברוך ה' אלהי שם. שֶׁעָתִיד לִשְׁמֹר הַבְטָחָתוֹ לְזַרְעוֹ, לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן:
אלשיך
ויאמר ברוך כו'. הנה ברכת שם איננו בכתוב. רק ברכתו יתברך באומר ברוך ה' אלהי שם כו' והנה ארז"ל (ב"ר שם) שנתברך בטלית. והנה ברכה זו איננה בכתוב זה. אם לא שנאמר שנרמז באומרו ויקח שם ויפת את השמלה. שע"כ נאמר לשון יחיד ויקח. שהוא אשר היחל ולקח השמלה הוא הטלית. כי ע"כ יהיה מה שלא נאמר ויקחו אלא ויקח. ואפשר הוא בדרך ג"ש כדרך מדרשי רז"ל והוא כי ויקח קרח ארז"ל (במדבר פ' י"ח) שלקח שאלת טלי' שכולה תכלת שהוא מסמיכות סוף פרשה הקודמת. והוא כי נאמר כאן ויקח ונאמר להלן ויקח. וגם במספר קטן עולה ויקח עם התיבה כמספר טלית שע"כ נתברך יותר מיפת. ואחשוב כי ברכתו גדולה מאד ומפורש בכתוב. והוא באמור אליו ברוך ה' כו' ומה ברכו כי מה שיאמר בעולם לא יאמר אלהי יפת או אלהי חם. כ"א אלהי שם בייחוד. כענין ברוך ה' אלהי ישראל. וברוך אתה ה' אלהי אברהם כו' וכיוצא כי לבד בישראל יזכיר שמו יתברך אשר הם משם ואמר ויהי כנען כו' והנה הל"ל עבד לו. והנה יש מי שפי' שחוזר אומרו למו. אל ה' ואל שם. והלא כמו זר נחשב יצרף שם שמים ודבר אחר לכוללם באומרו למו. אך יאמר הנה ברכתי בהקרא אלהי שם הנה אין שם זה רק לעם אחד מכל העמים שמזרע שם. ואיך יתברכו השאר. לז"א ויהי כנען עבד למו גם על השאר: