וַיֹּאמְר֞וּ הָ֣בָה ׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ׃
מדרש לקח טוב
ד״א כי גאה גאה. במה שאומות העולם מתגאים, בו בדבר מתגאה עליהם, דור הפלגה אמרו פן נפוץ (בראשית יא ד), וכתיב ויפץ ה׳ אותם (שם שם ח), אנשי סדום אמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו (איוב כא יד), רצו להשכיח תורת רגל מארצם, דכתיב פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו (שם כא ד), וכן ביחזקאל אומר הנה זה היה עון סדום אחותך וגו׳ (יחזקאל טז מט), פרעה נתגאה ואמר מי ה׳, לפיכך סוס ורכבו רמה בים, וכי סוס אחד היה לו, אלא בזמן שהן עושין רצון של מקום הגוים לפניהם כאיש אחד, וכל הסוסים כסוס אחד, וכה״א כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב (דברים כ א).
אבן עזרא
ומלת הבה כמו תנה ושרשו יהב והעד "השלך על ד' יהבך" (תהלים נה כג) ובעבור שידברו בה הרבה תמצא כן לשון רבים, "הבה נתחכמה" (שמות א, י) גם לנקבה "הבה נא אבוא אליך" (בראשית, לח, טז),