בראשית יב:ב מפרשים: אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), רש"י, אלשיך וברטנורא

ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. י"ל כי כבר אמר ואברכך ולמה חזר ואמר והיה ברכה ויובן בס"ד דידוע דאין הברכה שורה בדבר דתהו ביה אינשי כי הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין ולכן אדם שהוא אינו מפורסם וידוע בין הבריות גם שיהיה לו כמה בתים וקרקעות ונכסים לא תהו ביה אינשי ולכן הברכה שורה אצלו יותר כי אינו נחשב בפני העולם לכלום ולכן אין עי"הר שולטת בו מה שאין כן אדם שהוא מפורסם בין הבריות ויש לו שם גדול כשם הגדולים שעל מעט נכסים אשר לו תהו ביה אינשי יותר ולז"א ואברכך בממון שיהיה לך נכסים הרבה ואח"ך ואגדלה שמך שיהיה לך שם גדול כשם הגדולים וא"ת זה מזיק לברכה דאחר שיהיה לו שם גדול אז תהו ביה אינשי ואין הברכה שורה בדבר דתהו ביה אינשי לז"א והיה ברבה שהגם שאגדל' שמך ותהו בך אינשי עכ"ז הנני מצוה את הברכה עוד אצלך שעדיין תשרה בך הברכה ולא תלך ממך וזהו הפך מן הנהוג שבעולם.

ואעשך לגוי גדול. לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ גּוֹרֶמֶת לִשְׁלֹשָׁה דְבָרִים, מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וּמְמַעֶטֶת אֶת הַמָּמוֹן וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם, לְכָךְ הֻזְקַק לִשְׁלֹשָׁה בְּרָכוֹת הַלָּלוּ, שֶׁהִבְטִיחוֹ עַל הַבָּנִים וְעַל הַמָּמוֹן וְעַל הַשֵּׁם:

ואעשך לגוי כו'. זולת האמור. אפשר יאמר כי הנה ג' מיני אושר העוה"ז הן בני חיי ומזוני. על שלשתן יאמר. על בני ואעשך לגוי גדול. ועל חיי שהוא על מציאות עצמותו אמר ואברכך. ועל מזוני אמר ואגדלה שמך כו'. והוא כי אין צריך לומר מזוני לעצמך כ"א גם ואגדלה שמך. שהוא ע"י גמילות חסדים שתטיב ותפרנס לכל העולם. ועל כל זה והיה ברכה: