בראשית יב:ו מפרשים: רקנאטי, רש"י, דברי דוד ואלשיך

ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ. כתב הרב הגדול זכרונו לברכה אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין האבות והוא ענין גדול רמזוהו רבותינו זכרונם לברכה בלשון קצרה. אמרו כל מה שאירע לאבות סימן לבנים. ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים ויחשוב בהן כאילו הן דברים מיותרין אין בהם תועלת וכולן באין ללמד על העתיד כי כאשר יבא המקרה לאחד משלשה האבות יתבונן ממנה דבר הנגזר לבא על זרעו. ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח הגזירה אל פועל דמיון תהיה הגזירה מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה לברוך והיה בכלותך לקרוא את הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל. וכן בענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת ויאמר ירה ויור ויאמר חץ תשועה ליי' וחץ תשועה וגומר וכתיב ויקצף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים וגו'. ולפיכך החזיק הקדוש ברוך הוא את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרוע והבן זה. וטעם והכנעני אז בארץ. לרמוז לשרו של מעלה וכבר פירשתי זה בסוד הפלגה:

ויעבר אברם בארץ. נִכְנַס לְתוֹכָהּ:

והכנעני וגו'. שבחלקו של שם נפלה. בפ' שלח לך פירש"י שחם בנה חברון לבנו כנען על פסוק וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים וצ"ל שאגדות חלוקות הם דארץ כנען בכלל נפל לחלקו של שם אלא שחם בנה חברון קודם חלוקת הירושה ונראה לתרץ ע"פ מדרש רבה פ' שלח לך וז"ל וחברון שבע שנים נבנתה להודיעך שבחה של א"י שפסולת שלה משובח הרבה יותר מן המשובח של מצרים שבשעה שיצאו מהתיבה ונחלו בני נח את העולם אחר המבול חם בנה עיירות תחילה ולא במקום השבח אלא במקום פסולת של ארץ ישראל וצוען מצרים היא הטובה שבארץ מצרים וזו קדמה לה, שבע שנים וא"ת מי שבנה זו לא בנה זו הוא הדור היא המשפחה ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען ועמדו ובנו זו לפני זו וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים ע"כ. ויש לתמוה הרבה שזה סותר דברי רש"י שלמדרש הזה הוי מעלה של חברון על צוען מחמת קדימת בנין במה שהוקדמה לה שבע שנים, וכתב במתנות כהונה כי כן המנהג אדם אחד הבונה שני בניינים בונה את הנאה בראשונה ואח"כ הכעור שפסולתו של ראשון נותן בשני כו' ורש"י אינו נותן מעלה מחמת הקדימה אלא שמבונה שבע פעמים והיא גמרא בסוף כתובות והנ"ל עוד לתרץ כי שניהם אמת, דיש קושיא לפנינו דהפסוק משבח חברון יותר מצוען ממילא נבנה חברון תחילה וכמו שזכרנו וע"ז קשה אפשר שבנה לבנו הקטן תחילה אלא שהיה המעלה מחמת עצם הבנין שהיה מעולה ממנו. ובאמת אין המקרא יוצא מידי פשוטו דאחר המבול וקודם החלוקה היה חם בונה חברון לבנו כנען ואף שהוא הקטן מ"מ כיון שהוא בפסולת של א"י לא נתנם לבנו הגדול ובנה להגדול צוען שהוא משובח שבמצרים והיה מעלה לחברון מצד הקדימה ומצד עצמה שנתברכה ואלמלי לא היה מעלה אלא מצד הקדימה לחוד לא היה בונה אותה להקטן תחלה דהא ידע מעלה זו אלא שהיה שם מעלת השבח שנתברכה ואח"כ כשעשו חלוקה נפלה א"י לשם אלא שחברון נשארה לכנען כיון שכבר בנאה לו, נמצא לשון המדרש על נכון. ומ"ש וא"כ מי שבנה זו לא בנה זו פירוש שאם כן אין כאן מעלת קדימה כי דוקא אם אדם אחד בנה שתיהן אז נותן הפסולת של ראשונה להשניה ע"כ מביא המדרש שמשפחה אחת היה שם ממילא כל הבנינים היו בהסכמת כולם וחם בנה תחילה חברון בהסכמת כולם הוא שבנה גם צוען בהסכמתם ויש כאן מעלת קדימה כמו שזכרנו ודברי רש"י והמדרש כוונה אחת להם: