בראשית יב:יז מפרשים: מדרש לקח טוב, פענח רזא, רש"י ודברי דוד

מדרש שתי צפרים. לפי שקולם הולך יבואו לכפרה על לשון הרע. ובעץ ארז. שגבוה שהרי על עסק גסות הרוח באה עליו שנאמר (דברי הימים ב כ״ו:י״ט) וכחזקתו גבה לבו והצרעת זרחה במצחו ואם השפיל עצמו כאזוב יש לו טהרה לפיכך שוחט צפור אחת ומשלח אחת שאם חזר לסיאורו חוזרת עליו הצרעת. והובא אל הכהן. שאין לו מי שיביאנו שהכל רחוקין ממנו. ר' תנחומא דרש על י' דברים נגעים באים על עבודת כוכבים דכתיב (שמות ל״ב:כ״ה) וירא משה את העם כי פרוע הוא כענין וראשו יהיה פרוע. על ברכת השם דכתיב בגלית הפלשתי (שמואל א י״ז:מ״ו) היום הזה יסגרך ה' בידי כענין והסגירו הכהן. על גילוי עריות דכתיב (ישעיה ג) וספח ה' קדקד בנות ציון כענין שאת או ספחת. ועל הגנבות ועל שבועת שוא דכתיב (זכריה ה׳:ד׳) הוצאתיה נאום ה' (אלהים) [צבאות] ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע וגו'. וכתיב (שם) וכלתו ואת עציו ואת אבניו. זו צרעת דכתיב ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו. ועל לשון הרע המצורע המוציא שם רע. על עדות שקר. שהעידו ישראל ואמרו אלה אלהיך ישראל וכתיב כי פרוע הוא. ועל קלקול הדין. דכתיב (ישעיהו ה׳:כ״ד) לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה בענין אם פרוח תפרח. ועל הנכנס בתחום שאינו שלו. מעוזיהו דכתיב והצרעת זרחה במצחו. ועל משלח מדנים בין אחים. זה פרעה שנאמר (בראשית יב) וינגע ה' את פרעה נגעים ששלח מדנים בין שרה לאברהם. ועל צרת העין. שנאמר ובא אשר לו הבית. מי שמיחד לו ביתו סופו שהוא גוררן לחוץ שנאמר (איוב כ׳:כ״ח) יגל גבול ביתו נגרות ביום אפו:

וינגע ה' את פרעה וגו', הקשה ר"י קרא מה זה ואמאי הכהו הש"י מבלי שהתרה בו תחלה כאבימלך לומר הנך מת וגו' ושוגג הי', וי"ל שתחלתו הי' שוגג אבל סופו מזיד כי הקב"ה גילה לו, דאל"כ איך אמר ועתה הנה אשתך מנא ידע, דא"ל ששרה הגידה לו להנצל מעבירה שהרי אברהם צוה עלי' אשר לא תגיד, אלא שהש"י הודיעו והתרה בו ואעפ"כ ותוקח האשה בית פרעה ואח"כ וינגע וגו', מה"ר משה:

(ועי"ל דכאן כתיב ותוקח האשה וגו' שתקפוה פתאום בע"כ ולקחוה במהירות ובהלה לרוב שיטוף הזמה ותאוה שהיתה בו ולא כתיב וישלח ויקח כאבימלך דאלו התם בהמשך זמן ומתון ביקש אותה ע"י שלוחים כדרך פתוי ורצון שתתרצה לכך אבל לא רצה כלל לכופה ולתקפה שזהו וישלח וגו' ויקח וגו' שלקחה בדברים והבטחה גמורה שעשה לה שלא תדאוג להכרח וכפי' מלבא אלי' וכן מוכרחים אנו לומר, דאל"כ איך כתיב שם אחר ויקח וגו' מהיכן הי' שהות וריווח אחר שכבר היתה אצלו לשיחלום לו ויתרה בו ואיך לא שלט בה קודם לזה, אלא שלא עלה על לבו לעשות שלא מרצונה ועדיין לא נתרצית והוא לא הי' שטוף זמה כפירש"י על מ"ש קח ולך, ואלו באבימלך כתיב הנה ארצי לפניך וא"כ שם הי' מקום להתרות וגלוי הי' לפניו ית' שההתראה תעשה פרי משא"כ כאן בפרעה שראה הוא ית' אותו בהול ומהיר לעשות בתקיפה וחזקה וגלוי היה לפניו שלא יועיל בהתרות בו ולא היתה שום תרופה אפשרית כי אם לנגעו תיכף מקודם, ולכך לא כתיב כאן ולא קרב אליה וגו' כאבימלך ונכון הוא):

וינגע ה' וגו'. בְּמַכַּת רָאתָן לָקָה, שֶׁהַתַּשְׁמִישׁ קָשֶׁה לוֹ (בראשית רבה):