כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ט] ועיין רמב"ן מה שפי' בזה, ובעל מעשה ד' טען עליו, וכן טען עליו רנה"ו, ועיין בנתה"ש:
ברכת אשר
"כי את כל הארץ... לך אתננה". ר' אצל רש"ר הירש ההבדל בין היות הארץ נתונה לישראל ובין היותה ברשותם, כלו' שתהיה בידהם גם למעשה. הוה אומר שנתינה זו אינה משמשת בהכרח גם אפשרות לגור בה וכיו"ב. הקשר עם א"י הוא נצחי, אבל לא כן היותה בידי ישראל ממש. ודומה שזוהי תפיסה ששימשה תירוץ נוח ליהדות החרדית עד ימינו שלא לעלות ארצה, לבנותה ולהיבנות בה. (פ' לך תש"ן)