וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַיהוָ֖ה מְאֹֽד׃
מדרש לקח טוב
וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. אמרתי אני כי לא נחתם גזר דינם אלא על החמס. לכך נאמר רבה רעת האדם. שהיו רעים לבריות. וכן בסדום אומר רעים וחטאים (בראשית יג יג). רעים בממונם וחטאים בגופן. ואומר אוי לרשע רע (ישעיה ג יא). וכי יש רשע טוב. אלא רע לשמים ואין רע לבריות. כגון מחלל שבת. ואוכל איסורין. הוא רשע לשמים. אבל רע לבריות. כגון גזלן וחמסן הוא רשע רע. לכך נאמר כי רבה רעת האדם בארץ. לבריות ולא לשמים. כי חיתום גזר דינם בעד החמס.
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ח] ואו"ת "בִישִין בִמְמנְהון וחייבין בִגְויָתהון" והיא דעת הברייתא (סנהד' קט א), ורש"י ז"ל נקט להיפך "רעים בגופם וחטאים בממונם" כדעת ר' יהודא (שם) וכתב הנתינה לגר ואפשר שגם לדעת הברייתא, גם לדעת רב יהודא מלות רעים וחטאים מוסבות שתיהן רק על העבירות שבין אדם לחבירו, ותיבת "לד' מאוד" הן על העבירות שבין אדם למקום, והרדי"א כתב, בעבור שגם אנשי כנען הי' בתועבותם רעים וחטאים לכן הוסיף הכתוב באנשי סדום מאוד, כי הם הי' רעים מאנשי כנען מאד. ועיין בביאור רש"ד שכתב שבא מלת "וחטאים" באתנח שלא כמשפט עיי"ש מה שיפרש, ושד"ל כתב, נראה דעת בעל הטעמים כי לד' ענינו מאד (כמו עיר גדולה לאלהים) כי אנשי סדום לא ידעו את ד', ואיך יהי' חוטאים לד', ובויכוח הקבלה (צד 80) הוסיף שד"ל פה בדברי הח ז"ל שתי מלות "וחטאים לד" וטען עליו שלא פירש על דרך הטעמים, והח' ר"י בכרך בס' (אשתדלות פ' לא) תפסו כי אין בפי' הח' ז"ל השתי מלות ויפה תפסו עיי"ש:
רש"י
ואנשי סדום רעים. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נִמְנַע לוֹט מִלִּשְׁכֹּן עִמָּהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכָּאן (יומא ל"ח) וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב (משלי י'):