בראשית יד:ו מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, רש"י, ברכת אשר וחזקוני

[ד] והשיג עליו הרד"ק ואמר, ואלו היה מקור מן הדגש היתה הה"א קמוצה, והנה היא פתוחה, אך הוא שם והנפרד הֶרֶר בשקל אֶרֶץ והמ"ם לכינוי, ולא מקור מהדגוש מפני פתחות הה"א, וכן הוא דעת רש"י ז"ל שפי' "בהררם בהר שלהם", כי הוא שם דבר עם הכינוי ע"מ "בחרבם" "במלכם" ודומיהם, וכן כתב הרא"ם שאין לנו לגזור פועל משם העצם, ורוו"ה כתב כי בחומש כ"י ישן נושן מצא נקוד בהררם, הה"א בקמץ ומתוג, והרי"ש בח"פ, וזה היה גי' הראב"ע בלי ספק, וסרה מעליו טענת הרד"ק:

בהררם. בְּהַר שֶׁלָּהֶם:

רש"י ד"ה איל פארן, כתרגומו מֵישַר. ואומר אני שאין איל לשון מישור, אלא מישור של פארן - איל שמו... וכולם מתורגמים מישר, וכל אחד שמו עליו. ע"כ. נראה שרש"י חולק כאן על אונקלוס, אך לא ברור לי, אם בסופו של הדיבור הוא חוזר בו ומבאר כאונקלוס או לאו. (פ' לך תשנ"ב)