וַיֵּצֵ֨א מֶֽלֶךְ־סְדֹ֜ם וּמֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶ֤לֶךְ אַדְמָה֙ וּמֶ֣לֶךְ צביים [צְבוֹיִ֔ם] וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִוא־צֹ֑עַר וַיַּֽעַרְכ֤וּ אִתָּם֙ מִלְחָמָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הַשִּׂדִּֽים׃
ברכת אשר
"ויצא מלך סדם ומלך עמרה" וגו'. זו הפעם הראשונה ששמתי לב, שחמשת המלכים אינם נקראים בשם בעוד שהארבעה נקראים בשמם ובשם עירם־מדינתם. וצ"ע. וכאן לא כמו למעלה (פס' ב) שבו אמנם גם הם נקראים גם בשמם וגם על שם עירם. (פ' לך תשס"ה) ור' דעת מקרא שהעיר כי כך נהג הכתוב גם בספר יהושע (י, ג), שתחילה מונה את חמשת מלכי האמורי לשמותיהם ולעריהם, ובגוף מעשה המלחמה מונם לעריהם בלבד (שם שם, ה).
העמק דבר
ויצא וגו׳. לא הניחו שיבואו המלכים הללו עליהם אלא התחזקו והכינו הכל למלחמה ויצאו על המלכים גם מזה הוכחה שהכנתם היתה טובה. וע״ז היציאה כתיב לעיל כל אלה חברו וגו׳: