בראשית יד:י מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, חידושי הרי"מ, רש"י ודברי דוד

[ו] וכן פי' הרלב"ג הרדי"א החזקוני ורוו"ה, כי מרצונם נפלו להחבא שם למלט נפשם, והוא לשון "על פני כל אחיו נפל", (למטה כה יח) שהרי הבארות הנזכרים לא שהי' מלאים טיט לח, אלא ע"ש שמוצאין מהן אדמה לעשות טיט:

בארות בארות חמר כו' פרש"י ז"ל שהי' אנשים שלא האמינו בהצלת אברהם מאור כשדים ועתה האמינו למפרע ע"ש והרמב"ן תמה כי אדרבה להיפוך כיון שראו שגם למלך סדום נעשה נס בזה א"כ נחלש אמונה של הצלת ד' באברהם ע"ש ובאמת פי' כי קודם הצלת מלך סדום לא הי' נקרא אמונה כלל אף מי שהאמין מאחר שהי' נס נגלה ומפורסים ומי יכחיש הנראה ואין זה אמונה רק אחר הצלת מלך סדום שהי' מקום לומר שלא הי' מהשי"ת עבור מס"נ כיון שגם למלך סדום הי' זה הנס וכיון שהי' הבחירה מי שהאמין נקרא אמונה כנ"ל וזה שכ' האמינו באברהם למפרע ואומרים העולם שכשירד הבעש"ט לעולם הי' רעש גדול שיהי' נגלה יותר מדאי עבודת השי"ת וירד למדן אחד כנגדו והבוחר יבחר:

[ז] עיין יהל אור, וכן הוא (יבמות יג ב), מאמר ר' נחמיה, ותנא דבי ר' ישמעאל, ובאה הה"א בסגל כמו סֶלָה, ועיין רש"י ז"ל שמחלק בין הָרָה לההרה, ודעתו כי ההרה פי' לההר והוא הידוע ומפורש בפרשה, אבל הָרָה פי' להר אחד בלתי ידוע, ולכן כתוב כאן הָרָה, כי כל אחד נס לאיזה הר שיהיה באשר מצא תחילה:

בארת בארת חמר. בְּאֵרוֹת הַרְבֵּה הָיוּ שָׁם, שֶׁנּוֹטְלִין מִשָּׁם אֲדָמָה לְטִיט שֶׁל בִּנְיָן. וּמִדְרַש אַגָּדָה שֶׁהָיָה הַטִּיט מֻגְבָּל בָּהֶם, וְנַעֲשָׂה נֵס לְמֶלֶךְ סְדוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם, לְפִי שֶׁהָיוּ בָאֻמּוֹת מִקְצָתָן שֶׁלֹּא הָיוּ מַאֲמִינִין שֶׁנִּצַּל אַבְרָהָם מֵאוּר כַּשְׂדִּים מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא זֶה מִן הַחֵמָר, הֶאֱמִינוּ בְאַבְרָם לְמַפְרֵעַ: