בראשית יד:יג מפרשים: מדרש לקח טוב, מחוקקי יהודה; קרני אור, רש"י ודברי דוד

ד״א למה הקדים לקיחת הפסח מבעשור, ר׳ מתיא בן חרש אומר, לפי שהגיע זמן השבועה שנשבע הקב״ה לאברהם אבינו שיגאל את בניו, כדי שיהא עסוקין במצות, שנאמר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים (יחזקאל טז ח), עת דודים אלו האבות, ואפרוש כנפי עליך (שם), אלו המצות, ואעפ״כ ארבע מצות היו להם לישראל, לא נחשדו על העריות, לא שינו את שמותם, לא שינו את לשונם לא גילו את סודם. לא נחשדו על העריות, דכתי׳ ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי (ויקרא כד י), אחת היתה ופירסמה הכתוב, לא שינו את שמותם, כדרך שנתייחסו כשירדו למצרי׳ כך נתייחסו בעלייתן, ראובן שמעון לוי ויהודה. לא גילו את סודם, דכתיב ושאלה אשה משכנתה (שמות ג כב). לא שינו את לשונם, דכתיב אלהי העבריים נקרא עלינו (שם ה ג) ולהלן כתיב ויבא הפליט ויגד לאברם העברי (בראשית יד יג).

[ח] ובפדר"א (פ' כז), בא מיכאל והגיד לאברהם שנאמר ויבא הפליט, ולמה נקרא שמו פליט, בשעה שהביא הקב"ה את סמאל וכת שלו מן השמים ממקום קדוש, אחז בכנפיו של מיכאל להורידו עמו ופלטו הקב"ה מידו, ולפיכך נקרא שמו פליט ועליו אמר יחזקאל (יחז' לג כא) "בא אלי הפליט", פי', שלכן כתיב שם וכאן "הפליט" בה"א הידיעה:

ויבא הפליט. לְפִי פְשׁוּטוֹ זֶה עוֹג, שֶׁפָּלַט מִן הַמִּלְחָמָה, וְהוּא שֶׁכָּתוּב כִּי רַק עוֹג נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים (דבר' ג') וְזֶהוּ נִשְׁאַר, שֶׁלֹּא הֲרָגוּהוּ אַמְרָפֶל וַחֲבֵרָיו כְּשֶׁהִכּוּ הָרְפָאִים בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם, תַּנְחוּמָא וּמִדְרַשׁ בְּ"רַ זֶה עוֹג, שֶׁפָּלַט מִדּוֹר הַמַּבּוּל; וְזֶהוּ מִיֶּתֶר הָרְפָאִים, שֶׁנֶּאֱמַר הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ וְגוֹ' (לְעֵיל ו') וּמִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּהָרֵג אַבְרָם וְיִשָּׂא אֶת שָׂרָה: