וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ט] ורנה"ו כתב, ואולי והרק חנית, גם הוא יוצא לשלישי, והוא משל בדרך השיר, יבקש מאלהיו שיחליץ מלאכיו עבורו להלחם עם שונאיו, כמו שסמך, ומלאך ד' דוחה, ומלאך ד' רודפם:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[י] עיין רש"י ז"ל, ורד"ק פי' "הנערים שחנך אותם ולימד אותם" ומזה בתלמוד "ולא קראתי שם לחבירי בחניכתו" (מגילה כח א) פי' השם שהי' מורגל בו להקרא בילדותו בשם לווי להקטין הענין ולכשיגדל ישוב לו לגנאי, ובגיטין (דף פז ב) "כתב חניכתו וחניכתה כשר" פי' שם לווי ולא הזכיר שמו ממש:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[יא] פירוש מלת גימטריא, בלשון יונית ענינו חכמת מדידת הארן, ובמשנה במובן חכמת החשבון ביחוד (אבות פ"ג, יח), ובאגדה השתמשו בשם זה לצירוף סכום מספר האותיות, לרמז ענין אחד, תוצאות בגי' הכי הוה (ברכות ח א) "נא" בגי' נון וחד הוי (שבת יו"ד ב) "השטן" בגי' תלת מאה ושיתין וארבע הוי (יומא כ, א) וכן בדוכתי טובא השתמשו בשם זה, ועיין מה שכתבו בזה הגדולים חקרי לב, הערוך ומוסף הערוך והתשבי וערוך השלם ערך גימטריא, ועיין תוי"ט אבית (ספ"ג, מ, יח) והג' יעב"ץ בלחם שמים על אבות כתב "אמנם היונים משתמשים במלה זו, לענין חשבון המדידה, אבל חז"ל נהגו להשתמש בה לענין מספרי האיתיות והתיבות, וזהו האמת בפי' לשון גימטריא המצוי בדרז"ל, אעפ"י שלדעת הר"מ הוי אומר זה חשבון תקופות וכו':
רש"י
וירק. כְּתַרְגּוּמוֹ וְזָרִיז, וְכֵן וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב (ויקרא כ"ו) – אֶזְדַּיֵּן בְּחַרְבִּי עֲלֵיכֶם, וְכֵן אָרִיק חַרְבִּי (שמות ט"ו), וְכֵן וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר (תה' ל"ה):