וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ׃
דגל מחנה אפרים
ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש והרכוש קח לך ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' וכו' ואם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך י"ל כאן ע"ד רמז שמרומז כאן בר"ת מלך סדום ותיבות אל הוא אותיות סמ"אל והוא השטן הוא היצ"הר המתגבר על האדם בכל יום בפיתויי דבריו ורוצה ליקח בשבי הקליפות היינו לחלקו ס"א הנפש של האדם ואלמלא השם עוזרו לא יכול לו כמאמרם ז"ל מפסוק ה' לא יעזבנו בידו וכו' וזה י"ל שמרומז כאן בפסוק שזהו טענת ופתוי הס"מ שהוא היצ"הר תן לי הנפש שיהיה נפשו ונשמתו בידו לחלק הס"א ר"ל והרכוש קח לך היינו ענייני עוה"ז נכלל בבחי' רכוש שהאדם ירדוף אחר תאוות גופניות ולא אחר תאוות נפשיות ויאמר אברם אל מלך סדום היינו אל הס"ם הנ"ל הרימותי ידי אל ה' היינו בעזר הקב"ה כנ"ל אם אקח מכל אשר לך היינו מענייני תאוות העוה"ז שהוא שלך חלק ס"א לא יהיה לי שום חלק בך רק בקדושה וענייני תאוות נפשיות והבן:
רש"י
תן לי הנפש. מִן הַשְּׁבִי שֶׁלִּי שֶׁהִצַּלְתָּ, הַחֲזֵר לִי הַגּוּפִים לְבַדָּם:
אלשיך
ויאמר מלך כו'. הנה למעלה כתבנו טעם א' אל מה שאחר אומרו ויצא מלך סדום כו' לא הזכיר מיד מה דבר אל אברם ומה ענהו. כ"א הפסיק בענין מלכי צדק. עוד אפשר דרך שני והוא כי עד כה חשב מלך סדום אולי אברם יתן לו כל הרכוש כי כל ישעו וכל חפץ לא היה רק על לוט בן אחיו. אך בראותו שנתן לו מעשר מכל. אז אמר אם לא היה בדעתו לקחתו לעצמו כ"א להחזירו. לא היה נותן ממנו מעשר מכל. וזהו שסמך ויתן לו מעשר מכל ויאמר מלך סדום כו' תן כו' והרכוש קח לך. ועדיין אפשר ג"כ שבתחלה לא חשב שהיה הענין רק להציל את לוט אך לא היו צריו. אך באומרו מגן צריך. שיורה על היותם צריו ג"כ כיון. וא"כ יאכל שלל צריו ע"כ אמר תן כו' והרכוש קח לך: