וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ׃
אלשיך
והקימותי את בריתי כו'. ראוי לשית לב (א) באומר להיות לך לאלהים. היתכן כי עד המולו לא היה ה' לאלהים לאברהם. ואם הוא שיכונה עליו לאלהים בחייו. לא כן היה כי לא נקרא אלהיו עד אחר מותו. (ב) אומר ונתתי כו' את ארץ מגוריך. מי הכניס ענין הארץ פה. (ג) למה חזר ואמר והייתי להם לאלהים. (ד) כי למעלה תלה היותו לאלהים בברית מילה ופה בארץ. (ה) כי למעלה תלה האלהות באברהם. באו' להיות לך לאלהים ולזרעך. ופה אמר לאלהים. ולא הזכיר את אברהם עם היות שהזכירו בתחלת הפ'. (ו) או' ואתה את בריתי וכו' שהרי זה כבר נאמר למעלה. (ז) אומר ואת בריתי כו' ביני וביניכם כי גם זה כבר נאמר למעל' והקימותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך:
אלשיך
אמנם הנה כל אלה אחשוב הוקשו לר' יודן בב"ר וז"ל (שם) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורך. רבי יודן אומר חמש. אם מקבלים בניך אלהותי אני אהיה להם לאלוה ולפטרון. ואם לאו לא אהיה להם לאלוה ולפטרון. אם נכנסים בניך לארץ הם מקבלים אלהותי. ואם לאו אינה מקבלים. אם מקיימים בניך את המילה הם נכנסים לארץ. ואם לאו אין נכנסים לארץ. אם מקבלים בניך את השבת הם נכנסים לארץ ואם לאו אינם נכנסים ע"כ. והוא כי הנה ראוי לשית על מאמרו א' אומרו חמש ואינו מונה רק ד'. ועוד כי מניינא ל"ל. ועוד מהו כפל או' אלוה ופטרון. ועוד למה כופל ואומר ואם לאו אהיה כו' והלא מכלל הן אתה שומע לאו. ועוד למה תלה קבלת אלהותו ית' בנחלת הארץ ולא בדבר אחר וגם אינה תלויה בבחירתם. ועוד למה לא קיצר ואמר אם נכנסים בניך לארץ אהיה להם לאלהי ופטרון. ועוד אם הכניסם לארץ תלויה במילה ובשבת ליערבינהו וליתנינהו. ולא יאמר כל א' בפני עצמה. וגם למה נתייחדו דברים אלו מכל יתר מצות אל הכניסה לארץ. ועוד כי שבת אינה בכתוב: