בראשית יז:יא מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, רש"י, דברי דוד ובכור שור

[י] והנה "מול" "ונמל" מורים על ענין אחד ושוים בטעם ואין בידי להבדיל ביניהן כי מצאנו לשון זה תמיד נגד ערלה, כמו "ומלתם את ערלת לבבכם" (דבר׳ י טז) וכן תמיד, והוא הסרה קלה, שאינו חותך דבר קשה, כי עור הערלה רכה ונוחה להכרת, כי לא מצאנו שרש זה רק על הסרה קלה, כמו "כציץ יצא וימל" (איוב יד ב) כחציר מהרה ימלו (תה׳ לז ב), וכולם רכים וקלים להכרת, ואין בכל הגוף בשר נוח הכריתה כמוה, וע״כ השתמש בשרש זה תמיד על כריתת הערלה (רנה"ו):

ונמלתם. כְּמוֹ וּמַלְתֶּם, וְהַנּוּ"ן בּוֹ יְתֵרָה לִיסוֹד הַנּוֹפֵל בּוֹ לִפְרָקִים, כְּגוֹן נ' שֶׁל נוֹשֵׁךְ ונ' שֶׁל נוֹשֵׂא, וּנְמַלְתֶּם, כְּמוֹ וּנְשָׂאתֶם; אֲבָל יִמּוֹל לְשׁוֹן יִפָּעֵל, כְּמוֹ יֵעָשֶׂה, יֵאָכֵל:

ונמלתם והנו"ן בו יתירה. דל"ת דהוא לשון נפעל שפירושו תהיו נמולים דא"כ היה לו להנקד בחיר"ק כמו וניתתם אבל ימול הוה שפיר לשון יפעל שפירושו שימולו בן שמונת ימים: