בראשית יז:יג מפרשים: תיבת גמא, רש"י, ברכת אשר וחזקוני

עיין בספרי פורת יוסף בפתיחה אמ"ה נשנית ולא למלתייהו לומר דאין נוהג בטמאים דאי לא נשכית אין איסור חע"א דלא הוה מוסיף יע"ש וקשה זה לר' יוחנן דחצי שיעור מ"ה אסור אבל לריש לקיש דח"ש מדרבנן א"כ ה"א דאמ"ה נוהג בטמאים וחל על ח"ש בשר וגם לר"י למ"ד איסור חל על ח"ש עי"ד קל"ט ועיין חולין ק"ג א' תוס' ד"ה מר סבר לר"ל אין אמ"ה חייל על טריפה א"כ ה"ה דאין חייל טמאה וא"צ נשנית קשה דלמא התם אמ"ה טחול ולשון אבל אמ"ה עם גיד ועצם י"ל דמודה ר"ל דחייל על טריפה ה"ה טמאה וי"ל דלר"ל בשר מהחי נשנית דנפיק מחד קרא עם אמ"ה ה"ה אמ"ה דין א' עם בשמ"ה ולר"י קשה דבשמ"ה בפיק מבשר בשדה טריפה ונשנית למלתיה דאכל אמ"ה ובשר מהחי חייב שתיים ולמ"ד איסור חל על ח"ש לר"י א"כ בשמ"ה ואמ"ה תרווייהו לא נשנית לר' יוחנן גם לר' מאיר דסובר חולין דאין נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד קשה מנלן אמ"ה נשנית הא צריך למילתיה. ועיין מסכת ע"ז כ"ז אי לרבי יוחנן המול ימול למעט עכו"ם ואשה כשירה ואפשר הפר ברית נמי כשר וא"כ בלא"ה לדידיה מילה לא נשנית דאל"כ מה ממעט וא"צ לומר לדידיה למלתייהו נשנית ועי"ד רס"ד. וי"ל אנדריגנוס ספק ונאמר כל ספק מ"ה שריא וא"צ למול עצמו מ"ה ולפ"ז אין לו למול אחרים דשמא זכר הוא ואיתתא שאני כמאן דמהילי דמיא וממעט התורה המול ימול כה"ג ועיין שבת קל"ה א' ר"י ות"ק משמע ר"מ הוא ואפשר ערלתו וודאי ולא ספק ממעט מילת אנדרוגנוס אין דוחה שבת וגלי קרא דחייב למול עצמו ונשתנה משאר ספק והבן זה.

המול ימול יליד ביתך. כָּאן כָּפַל עָלָיו וְלֹא אָמַר לִשְׁמוֹנָה יָמִים לְלַמֶּדְךָ שֶׁיֵּשׁ יְלִיד בַּיִת נִמּוֹל לְאַחַר שְׁמוֹנָה יָמִים (ס"א לְאֶחָד) כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (דף קל"ה ב'):

רש"י ד"ה המול ימול יליד ביתך, ...ללמדך שיש יליד בית נמול לאחד. ע"כ. ור' שבת קלה ע"ב: ר' חמא אומר, ילדה ואח"כ הטבילה, זהו יליד בית שנמול לאחד. ור' שם רש"י ד"ה יליד בית שנימול לאחד, בסופו. (פ' לך תשנ"ט) שם מבואר שכפל הכתוב ואמר "המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך" ולא הזכיר "שמונת ימים", הרי שיש יליד בית ומקנת כסף הנמולים מקודם. ומסתבר שמי שדומה יותר לישראל, נימול כמותם לשמונה. אבל אם לקח שפחה על מנת לזכות בעוברה, ולא קנה כלל את אמו, או שקנה שפחה ואין בדעתו להטבילה לשם עבדות, והולידה בביתו, זהו "יליד בית" שנימול לאחד (ביום היוולדו), שאינו דומה כלל לבר ישראל. ו"מקנת כסף" הנימול לאחד, זה כשקנה שפחה וולדה עמה, שצריך למולו מיד כשקנאו, ואפילו ביום ראשון להיוולדו.