וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃
מדרש לקח טוב
ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו. ע"פ הגבורה. דכתיב וקראת את שמו יצחק. (בראשית יז יט). מהו יצחק יצא חוק לעולם. למול בן ח' ימים.
זרע קודש
ויאמר אליו שרה אשתך לא תקרא את כו' במדרש כתיב אשת חיל עטרת בעלה א"ר אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה רבנן אמרו בכ"מ האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה אר"י בן קרחא יו"ד שנטלה משרה נחלקה חציו לשרה וחציו לאברהם. הנה ית"ש ברא העולם באות ה' שהוא אתא קלילא מאוד הכל בלבד בלא כוונת הוצאת תנועות אות כמ"ש במ"א וזה מורה שכל החיות עוה"ז מהבל כי ברוחו שמים שפרה וכן ויפח באפיו נשמת חיים נשימה והבל כביכול וכן האדם צריך שעל כל נשימה ונשימה יהלל יה והנה אות ה' הוא חמשה לאותיות והוא במספר נחשב לחמשה זה מורה לנו על חמשה מדת עליונות שנברא העולם בהם והם ה' בחי' שחשב הכתוב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד והם ה' חסדים עליונים שנשפעים לעוה"ז כי ית"ש ברא העולם בחסדו ית"ש להטיב לנבראיו בחסדו הגדול אבל ראה ית"ש שבחסד לבד אינו טוב כי לפעמים צריך האדם להתנהג במדת גבורה להתגבר על יצרו ולכעוס על עוברי רצונו ית"ש וכן כתיב בו ית"ש ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר וזהו עיקר החסד הגדול באבוד רשעים הקמים עלינו וכן מצינו בגלות מצרים שהי' חסד גדול לנו נראה ית"ש כבחור חגור כלי זיין במדת גבורה ולכן ברא ית"ש לצורך חסד הגדול עשה מדת גבורה ובין החסד וגבורה עשה מדת ממוצעת אותם הוא מדת תפארת זה מורה שיתנהג האדם בכל המדות לפאר ליוצר ולא לצורך עצמו ואז יכללו ויתחברו מדת חסד וגבורה כיון שבכל דרכיו הן שמתנהג בחסד הן בגבורה הכל כוונה אחת להם לפאר ליוצרו ולעבדו ולפי הצורך לעבודתו ית"ש בעת הזאת מתנהג כן אז ואינו מתנהג במדה אחת לבד רק בשניהם לפי הצורך לעבודתו וכן ברא ית"ש מדת נצח שלפעמים צריך האדם לנצח את יצרו והרשעים ולא להודות להם וכן בתחילת הבריאה נצח ית"ש את המלאכים שקטרגו על הבריאה אבל ראה ית"ש שלפעמים צריך האדם להודות על האמת וברא מדת ההוד וע"י המדות אלו שיעבוד אותו ית"ש בהם ממשיך חסדים גדולים לבחי' מלכותו ית"ש בחי' מלך במשפט יעמיד ארץ להמתיק הגבורות של מלכות שנקרא כנס"י בחי' נוקבא ע"י שמיחד את בחי' נוקבא הזאת לתפארת בחי' דכר וכן הי' עבודת אברהם אע"ה וז"ש הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את פי' שלבחי' אשה צריך ליחד את יופי מדת תפארת והנה עתה ראה אברהם שירד למצרים ורצה יתב"ש כביכול שמדת גבורה תתפשט בחי' מלך במשפט יעמוד ארץ נגד המצרים ונוקבא נתמלא בגבורה ולכן כל מי שהי' נוגע בשרה הי' נוטל שלו מכות גדולות על דבר שרה וכתב בס' שאמרה אז פ' ציצית שכתיב בה אני ה' אלקיכם ועשתה צירוף אליהכם ופעלה גבורות וזהו שאמר אברהם כשראה שבחי' נוקבא נתמלא בגבורה והי' כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת כי המצרים אע"פ שהי' רשעים אבל חכמים היו והי' מאד גדלה חכמתם ויבינו את זאת שבחי' נוקבא נתמלאת בגבורה ושיש התפשטות גבורה בעולם ועי"ז יאחזו הם במדת גבורה ויתגברו עלי והרגו אותי וז"ש והי' כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת ולא אמר אשתי את כמ"ש אחותי את רק הפי' כנ"ל על בחי' נוקבא מלכות כנס"י אשתו של הקב"ה כביכול שכנס"י נקראת אשה לו ית"ש על שמקבלת השפע מאתו ית' כי הנוקבא מקבלת ונקרא זאת כידוע וירגישו שנתמלאת אשתו ית"ש שנקראת זאת בגבורה ומלך במשפט יעמוד ארץ ועי"ז יתעסקו בגבורתם כשירגישו שיש התלבשות גבורה בעולם והרגו אותו ולכן אמרי נא אחותי את שיתמתקו הגבורות של בחי' נוקבא ע"י התחברותה בדכר כמ"ש פתחי לי אחותי רעיתי יונתי כו' ואמר אברהם למען ייטב לי בעבורך שכל רצונו ותשוקתו רק בעבורך עבור בחי' נוקבא כנס"י להמשיך לה חסדים עליונים וכל כוונתי במה שאני רוצה שיטיב לי אין כוונתי בשביל עצמי רק עבור כנס"י השכינה הקדושה שלא יהי' לה ח"ו צער ומניעת השפע ח"ו ואמר וחיתה נפשי בגללך כל רצוני בחיות נפשי היא ג"כ לא לצורך עצמי רק בגללך לצורך מלכות כנס"י השכינה הקדושה בכל הטבתי וחיותי הכל כוונתי עבורה וכן צריך להיות עבודת כל אדם מישראל לעשות יחוד בין נוקבא הנ"ל בחי' אשה ליחדה לתפארת בחי' יופי כנ"ל שיהי' בחי' כחתן יכהן פאר שרומז למדת תפארת וככלה תעדה כלי' שנוקבא תהי' כלי לקבל השפעת הרחמים וחסדים ונלך בעקבות אבותינו שע"ז הי' כל עבודתם וז"ש אם לא תדעי לך היפה בנשים איך תמשיך בחי' יפה מדת תפארת בנשים בחי' נוקבא לעשות יחוד בין ת"ת ומלכות צאי לך בעקבי הצאן תלך בעקבות אבותינו ובדרכיהם ומעשיהם הטובי' ועי"ז תוכל לפעול היחוד הנ"ל והנה בחי' נוקבא כנס"י נקראת אני כי הוא מדת מלכות כי שום אדם אינו יכול לומר אני הוא רק המלך אומר תראו מה אני ומלכותי כמ"ש ראו עתה כי אני אני הוא ויש בחי' עליונה שנקראת אין וצריך להמשיך חסדים מבחי' אין לבחי' אני להמתיק הגבורות וזהו רק לנו בני ישראל אבל כשרוצים לפעול על אוה"ע אזי המדה של אני אינו נמתקת בבחי' דכר ולא נמתקת ממדת אין כדי שיפעול פעולתה בדינים גדולים לאוה"ע וז"ש המדרש בעלה נתעטר בה שגם בעלה נתלבש אז בבחינה לפעול דינים באוה"ע והיא אינה מתעטרת בבעלה שאין נמתקים הגבורות שבה ע"י המשכה לה מבחי' דכר וז"ש המדרש בכ"מ האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שזהו נאמר כשאמרה שרה גרש את האמה ואת בנה שזה נגד אוה"ע והרשעים בחי' נוקבא גוזרת בדינה בחי' מלך במשפט יעמיד ארץ והאיש בחי' דכר מקיים ואינו ממתיק הגבורות נגד אוה"ע והנה יש חמשה חסדים עליונים כנ"ל ויש ה' בחי' גבורות וזה עשרה מאמרות שנברא העולם ועשרת הדברות בשני לוחות בכל לוח ה' דברות בלוח אחד מ"ע ה' חסדים ובלוח אחד מל"ת בחי' גבורות וצמצום והם בחי' ב' ההי"ן שבשם הוי' ובאמת כולם נכללים כל העשרה באחדות א' בהיו"ד שכשם הוי' שרשם וז"ש שנטל ית"ש היו"ד וחלקה חצי' לשרה וחצי' לאברהם כנ"ל שביו"ד נכלל הכל ה' חסדים וה' גבורות בחי' אברהם ושרה כנ"ל.
רש"י
אבל. לְשׁוֹן אֲמִתַּת דְּבָרִים, וְכֵן אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ (בראשית מ"ב), אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ (מלכים ב ד'):