בראשית יז:כה מפרשים: רש"י, דברי דוד, ברכת אשר וחזקוני

בהמולו את בשר ערלתו. בְּאַבְרָהָם לֹא נֶאֱמַר "אֵת", לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה חָסֵר אֶלָּא חִתּוּךְ בָּשָׂר, שֶׁכְּבָר נִתְמָעֵךְ עַל יְדֵי תַשְׁמִישׁ; אֲבָל יִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיָה יֶלֶד, הֻזְקַק לַחְתֹּךְ עָרְלָה וְלִפְרֹעַ הַמִּילָה, לְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ "אֵת" (בראשית רבה):

בהמולו וגו' לפי שלא היה חסר אלא חיתוך בשר כו' יש לדקדק מאי קמ"ל קרא בזה שלא היה אברהם צריך פריעה. וי"ל לפי דאמרינן בפ' הערל דמצות פריעה לא ניתנה לאברהם קמ"ל קרא דאע"פ כן קיימה מעצמו שהרי קיים אברהם אבינו אפי' עירוב תבשילין וזה למדו מיתור לשון אתי הנזכר פה. ותקשה לך למה לא נזכר גבי אברהם את אלא שתלמוד מזה לישמעאל דקאי את על הפריעה:

רש"י ד"ה בהמלו את בשר ערלתו, באברהם לא נאמר את, לפי שלא היה חסר אלא חיתוך הבשר, שכבר נתמעך וכו'. ושאלתי את ר' יוסף דוד ויסברג, המוהל הירושלמי, ולדבריו אכן עם הזמן מתאחדים עור הערלה (העליון) עם עור הפריעה (שתחתיו). ויש תוספת בנדון ביבמות עא ע"ב ד"ה לא ניתנה. שם מבואר שאברהם אבינו גם פרע ולא קיים רק חיתוך הבשר. (פ' וירא תשנ"א)