בראשית יח:כ מפרשים: בית הלוי, פני דוד, אדרת אליהו (ר' יוסף חיים) ומגלה עמוקות

זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה. ופירש"י הכצעקתה הבאה עשו כלה, אם עומדים במרדם כלה אני עושה בהם ואם לא יעמדו במרדם אדעה מה אעשה להפרע מהם ביסורין ולא אכלה אותם, אמר הכתוב דהתרעומת והצעקה של הנעשקים רבה כי צועקים הרבה. וגם חטאתם דהיינו המעשה שלהם של שני הכתות העושקים והעשוקים כבדה דגם הצועק הוא חוטא גדול, ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו חייבים כליה ואם לא אדעה, והרבה פירושים נאמרו על פסוק זה. ובמדרש איתא ואם לא אודיע בהם מדת הדין בעולם. וגם דברי המדרש הללו צריכין ביאור להבין הכוונה. והנראה דהנה בכל העונשים שקצבה התורה לכל עבירה בפרט וחלקה ביניהם יש שחייבים עליהם מיתה ב"ד ויש קלות מהם שאין בהם רק מלקות, ובאמת עצם העונש שהיה מגיע גם על החטא הקל הוא גדול וחמור הרבה יותר ויותר לאין ערך מהמלקות, דהעונש המגיע להאדם ע"פ מדת המשפט גם על חטא הקל שבקלות אי אפשר לשום נברא להשיג גדלו אחר שהמרה ועבר על התורה וציווי של השם ברוך הוא, רק דכל העונשים הכתובים בתורה אינם בגדר עונש ונקמה חלילה רק המה בגדר תיקון, דבזה שעושין בהעובר דינו של תורה מלקות או מיתות ב"ד הרי רבים מהרואים ישובו מעון וגם יזהרו מלעשות כמעשיו, וכמו שאה"כ וכל ישראל ישמעו וייראו, ונמצא דבהריגת גופו של החוטא הוא מתקן ומזהיר לרבים שלא יעשו כמעשיו, וזהו גופא התיקון להעבירה, ושניהם כאחד דהיינו היסורים שסובל ומה שנגדר גדר על ידו זהו התיקון להחוטא. אבל העונש שהיה מגיע להאדם עבור עצם החטא בלא תיקון לא ידע אנוש ערכה, וכמו כן כשמגיע להחוטא עונש בידי שמים אחרי שהחטא הוא מפורסם לרבים וכשרואין העונש שהגיע לו הרי נעשה בזה ג"כ גדר לרבים שלא יחטאו עוד וכמו שאמר הכתוב (ישעיהו כ״ו:ט׳) כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל. וזהו עיקר כפרת החטא ועי"ז נתמעט העונש. וזהו שאה"כ הכצעקתה הבאה אלי עשו ואין עושין תשובה, כלה חייבים הם כליה, ואם לא היינו אם לא חטאו כל כך כהצעקה שצועקים עליהם או שיעשו תשובה, אדעה אודיע בהם מדת הדין לעולם, פירוש שינהג עמהם בחסד זה ולא יענשם כערך המשפט רק יענש אותם באופן שיתפרסם ויתודע בהם מדת הדין בעולם דאחר שמפורסם בעולם חטאם וכמו שאמר זעקת סדום כי רבה הלא אם לא יתפרסם העונש הלא יפסידו בשנים כי יוכבד העונש דאחרי שמפורסם בעולם חטאם הרי יהיה על ידם חיה"ש חלילה. וע"כ אפרסם מדת הדין ועי"ז שיתפרסם על ידם מדת הדין יתוקן חטאם וירויחו הרבה שלא יכלו לגמרי ויוקל מהם עונשם:

אפשר לפרש במ"ש פעמים שלש עם גבר וחילקנו בזה דכשיש צעקה על האדם אף בראשון נענש וכמו שאמר בעניותנו בספרי הקטן ראש דוד דף ג' ע"ד וז"ש זעקת סדום ועמורה כי רבה. ולא תימא דהטעם משום שהוא זעקה ואף בראשון נענשים לא היא וחטאתם כי כבדה מאד כמה עונות יש להם. ועוד אפשר לומר במ"ש פתחו כלם לחובה זכאי וכתב סמ"ג דהטעם דאינו בדין שיתכפר בעה"ז כי עונו גדול ליפרע בעה"ב וז"ש זעקת סדום ועמורה כי רבה ופתחו כלם לחובה וכי תימא א"כ ישארו בעה"ז להענישם עונש חזק לעה"ב לז"א וחטאתם כי כבדה מאד רמז דאלו הדין נותן לכלותם בעה"ז ובעה"ב ולא הוי כפתחו כלם לחובה דעלמא. א"נ אפשר במ"ש הרמב"ם פ"ג דתשובה דשוקלין עונות וזכיות האדם ואחר כך שוקלין כל עיר ואחר כך שוקלין כל העולם כמו שפירש הרב לח"מ שם. וז"ש זעקת סדום ועמורה כי רבה דעונות העיר הם רבים וכמו שמביא הר"מ פ' זה שם. וגם חטאתם של כל יחיד רבו וז"ש כי כבדה מאד וצריך לאבדם שלא יכריעו כל העולם ובאבוד רשעים רנה דמתקיים העולם:

ויאמר ה'. אֶל אַבְרָהָם שֶׁעָשָׂה כַּאֲשֶׁר אָמַר, שֶׁלֹּא יְכַסֶּה מִמֶּנּוּ: