וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
ספורנו
וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד. אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח לְהַשְׁחִית כְּבָר הִגִּיעוּ לִסְדוֹם, מִכָּל מָקוֹם אַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וּלְלַמֵּד זְכוּת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "אֲפִילוּ חֶרֶב חַדָּה מוּנַחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים" (ברכות י.). וְכֵן בְּחַיָּבֵי מִיתוֹת אָמְרוּ: "מַחֲזִירִים אוֹתוֹ אֲפִילוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ פְּעָמִים וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו" (סנהדרין מד:).