וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת־הָאֵ֖שׁ וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃
רש"י
המאכלת. סַכִּין, עַל שֵׁם שֶׁאוֹכֶלֶת אֶת הַבָּשָׂר, כְּמָה דְתֵימָא וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר (דברים ל"ב), וְשֶׁמַּכְשֶׁרֶת בָּשָׂר לַאֲכִילָה. דָּ"אַ זֹאת נִקְרֵאת מַאֲכֶלֶת עַל שֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים מַתַּן שְׂכָרָהּ:
אלשיך
ויקח אברהם את עצי העולה וישם על וכו'. ארז"ל כצלוב שצלובו על כתפו ואפשר שעשה כן לשים העצים על יצחק. למען יתעורר כי אליו נוגע הדבר לראות מה בפיו. ושיבא לו הדבר לאט לאט ולא פתאום כמו רגע. וגם שיבין מעצמו ולא יצטרך לאמר אליו הדבר בפירוש. וטוב הוא שישאל יצחק איה השה. וישיב לו אלהים יראה לו השה כו'. כמשיב על דבר ולא כמתחיל לאומרו מאליו. כי לא יעצר כח פתאום להתחיל מעצמו. לאמר לבנו יחידו הנני בא לשוחטך מה שא"כ אם יצחק יבין מעצמו ומתחיל מאמריו. ויבא אביו אחריו וימלא את דבריו:
ברטנורא
מאכלת סכין על שם שאוכלת הבשר וכו' ד"א זו נקראת מאכלת על שם שישראל אוכלין מתן שכרה. קשה מאי ד"א י"ל שלפי הפי' הראשון קשה דהוה ליה למכתב אוכלת דהיינו לשון שאוכלת בשר והשתא דכתב מאכלת משמע שמאכלת את אחרים. ויש מתרצים שלכך פי' רש"י ד"א שלא מצינו מאכלת בתורה אלא במקום זה ודקדקו דבר זה מלשון רש"י שאמר זו נקראת מאכלת דמשמע זו בלבד ולא במקום אחר לפי שישראל אוכלין וכו':