בראשית כב:ט מפרשים: רש"י, אלשיך, ברכת אשר וחזקוני

ויעקד. יָדָיו וְרַגְלָיו מֵאֲחוֹרָיו; הַיָּדַיִם וְרַגְלַיִם בְּיַחַד הִיא עֲקִידָה (שבת נ"ד), וְהוּא לְשׁוֹן עֲקֻדִּים, שֶׁהָיוּ קַרְסוּלֵיהֶם לְבָנִים, מָקוֹם שֶׁעוֹקְדִין אוֹתָן בּוֹ הָיָה נִכָּר:

ויבאו אל המקום וגו'. הנה אחר אומרו ויערוך את העצים שהוא על המזבח. אם כן היה די יאמר וישם אותו ממעל לעצים. וידע כי על המזבח היה וא"כ אומרו על המזבח הוא מיותר. אך לזה נזכיר מז"ל (שם כ"ו) באמרם ממעל לעצים מכוון כנגד כסא הכבוד כד"א שרפים עומדים ממעל לו והוא כי הוקשה למו שהיל"ל על העצים. אך היה לגזרה שוה. ועל דרך זה יתכן במה שידענו והזכרנוהו למעלה כי המקריב במזבח של מטה כאלו מקריב במזבח של ב"ה של מעלה כי נגדו הוא. וזה יאמר הנה ויבן שם אברהם את המזבח שם על ההר. אך דע איפה כי כאשר שם אותו לא בלבד על מזבח זה הושם. כ"א על אותו המזבח אשר הוא ממעל לעצים הוא המזבח שבמקדש של מעלה ולא בלבד על המזבח שתחת לעצים. ובזה מבלי הגזרה שוה יאמר הענין כפשוטו. כי שם אותו על המזבח שהוא ממעל לעצים ולא על אשר מתחת לעצים והטיב אשר דבר באומרו ממעל ולא על העצים לרמוז על מה שהוא ממעל ברחוק שהוא העליון:

בסליחות אנו אומרים "כמו שענית ליצחק בהר המוריה". ולא ידעתי, מה התפלל שם, שאם תאמר שהתפלל להינצל, הרי זה לפחות יצמצם את זכותו שלו, ואם התפלל להתקבל כקרבן לה', הרי לא נתקבל ולא נענה. ושאלתי את ר' יהודה קיל שרצה לדחות במעין אין משיבין על הדרוש־על הפייטן, אך דומה שפייטן אשר משלים תפילה־תחינה שבגמרא, אין לבטלו כך, וקיבל טענה זו. (פ' וילך תשנ"ו) תפילתו של אברהם אבינו ע"ה בהר המוריה מופיעה בירושלמי למסכת תענית פ"ב ה"ד: "רבי ביבי אבא בשם רבי יוחנן: אמר אברהם לפני הקב"ה. רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני היה לי מה להשיב לפניך: אתמול אמרת לי (בראשית כא, יב), כי ביצחק יקרא לך זרע, ועכשיו את אומר (שם כב, ב) והעלהו שם לעולה?! חס ושלום, לא עשיתי כן, אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך. כן יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שבשעה שיהיו בניו של יצחק בני נכנסים לידי צרה ואין להם מי ילמד עליהם סנגוריא, ה' יראה (שם, יד), את נזכר להם עקידתו של יצחק אביהם ומתמלא עליהם רחמים". ובאשר לתפילת יצחק ראה מחזור ספרדי המבואר לראש השנה עם הפירוש המפורסם אהלי יעקב להרה"ג רבי יעקב יצחקי זצוק"ל עמ' 60 שהביא דברי אברבנאל לפרשתנו ודחאם והביא פירוש "כל בו" על פיוטו של רבי אלעזר הקליר הנאמר בזכרונות דר"ה: "עתרו לראיה ולזכות יזכור". עתרו - תפלתו שהיה מתפלל בשעת העקידה, כשלקח אביו הסכין התפלל על ההריגה, ערך העצים התפלל על השריפה, עקדו על־גבי העצים התפלל על הסקילה, תפשו בגרונו התפלל על החניקה, ותפילה זו תהא לראיה ולזכות - לישראל אם נתחייבו בד' מיתות. וראה עוד שם (הראני ר' יחזקאל פוקס שי').