בראשית כב:יט מפרשים: דברי אמת, רש"י, אלשיך וברכת אשר

וישב אברהם אל נעריו כו'. י"ל ודאי ששב אליהם ולשון ויקומו וילכו יחדיו ודאי כן. ואח"כ וישב אברהם בבאר שבע והם היכן הי'. נראה בעזרתו ית' דהנה כתיב קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע. פרשנו בעזרתו ית'. דהנה כתיב רצון יראיו יעשה שהצדיק המחזיק עצמו גרוע מבני אדם הגם אם אין כן כיון שה' ית' אתו כדאיתא אני את דכא עובר קדושתו ית' דרך בני אדם שמחזיק עצמו לגרוע מהם לפי מחשבתו של הצדיק ע"י זה חוזרים בתשובה וזה קרוב ה' כו'. ע"י זה ואת דכאי רוח יושיע. פירוש הנדכאים מרוח הקדוש יושיע כנ"ל. והנה אברהם אבינו ע"ה לא בא לו שום גבהות ע"י נסיון זה אדרבה הי' שפל בעניו יותר וכמו שפרשנו על וזה לך האות כי אנכי שלחתיך פי' בקיציר מה שאתה שפל בעיניך שאמרת מי אנכי כו'. ולא בא לך גיאות מדיבורי עמך הוא אות שאתה הולך בדרך אמת ולא בא לך גאוה אדרבה מוסיף הכנעה ובושה מלפניו ית' וזה וישב אברהם אל נעריו. הגם שהיו מנוערים מן המצות שב אליהם והחזיק עצמו כהם עי"ז ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע הוא הקדושה העליונה כי העלה אותם במה שהחזיק עצמו כהם כנ"ל אעפ"כ וישב אברהם בבאר שבע כי הוא לבד נתיישב שם ולא הם כ"א לפי שעה הוליך אותם עמו לשם:

וישב אברהם בבאר שבע. לֹא יְשִׁיבָה מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי בְּחֶבְרוֹן הָיָה יוֹשֵׁב, י"ב שָׁנִים לִפְנֵי עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק יָצָא מִבְּאֵר שֶׁבַע וְהָלַךְ לוֹ לְחֶבְרוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים, מְרֻבִּים מִשֶּׁל חֶבְרוֹן הָרִאשׁוֹנִים, וְהֵם כ"ו שָׁנָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה:

וישב אברהם וגו'. הנה ארז"ל (פרקי דר"א פ' ל"א) כי יש אמרו כי יצחק הלך לג"ע להתרפאת מאשר היחלה הסכין לחתוך בו ויש אמרו למקום אחר. ובזה נבא אל הענין והוא כי הלא כתבנו למעלה כי אברהם בטח בה'. ישוב עליהם עם יצחק כאומרו ונשובה אליכם ולא אמר ואשובה. ועל כן אמר בלבו הנה אמרתי להם שנשוב שנינו. והנה אם ישוב עמי הלא יאמרו נא על חנם אמר ונשובה לשון רבים. כי אם שמאז היה זה בדעתו מורה כי ילך לשוחטו אך לא כן לבו רק להשיבו עמו כאשר אמר והנה כן עשה ע"כ וישב אברהם אל נעריו הוא לבדו. ולא יצחק עמו עד שובו ממקום שהלך להרפא. ואז ידעו כי התחיל לשוחטו כי הנה בא מהתרפא מהשחיטה. ואחרי כן אמר אם אלך לי אל חברון כי שם ביתו. הלא שם שרה ותשאל מה היה לנער ויוכרח לספר הענין ותתפעל ותמות כאשר ע"י זולתו. שאפילו באמור אליה שלא נשחט אלא שכמעט כפשע היה בינו ובין המות פרחה נשמתה. על כן חש אברהם פן יהי' הוא גורם מיתתה שתהי' על ידו ע"כ וילכו וגו'. וישב אברהם בבאר שבע ישיבה קבע עד יראה מה תהיה משרה כי תדע ע"י אחר. ויהי לה כן שמעת. ואם נדקדק אומרו וישב אברהם ולא נאמר וישב בבאר שבע. כי בזה רמז מי היו המגידים לשרה באמור שעם לכתם יחד אברהם לבדו ישב בבאר שבע כלומר אך הם הלכו חברונה להגיד לה שע"י כן מתה ואחרי כן ויבא אברהם לספוד לשרה כי מתה: