בראשית כב:כ מפרשים: רש"י, דברי דוד, אלשיך ובכור שור

אחרי הדברים האלה ויגד וגו'. בְּשׁוּבוֹ מֵהַר הַמּוֹרִיָה הָיָה אַבְרָהָם מְהַרְהֵר וְאוֹמֵר אִלּוּ הָיָה בְנִי שָׁחוּט כְּבָר, הָיָה הוֹלֵךְ בְּלֹא בָנִים, הָיָה לִי לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא, בִּשְּׂרוֹ הַקָּבָּ"ה שֶׁנּוֹלְדָה רִבְקָה בַת זוּגוֹ, וְזֶהוּ הדברים האלה, הִרְהוּרֵי דְּבָרִים שֶׁהָיוּ עַל יְדֵי עֲקֵדָה:

אחרי הדברים וגו' בשובו מהר המוריה כו' הוצרך לזה דאי תימא כפשוטו קשה דעכ"פ צריך שיהיה איזה שייכות במ"ש אחר זה להענין הקודם וכמו שזכרתי אצל אחר דבריושל שטן שזכר רש"י לעיל:

ויהי אחר וגו'. הנה ארז"ל ויהי אחר הדברים שהיה אברהם מהרהר בלבו ואומר לא יפה עשיתי שלא לקחתי אשה ליצחק זה כמה שנים כי הלא לעת כזאת היו לו כמה בנים ואילו היה נשחט ע"י העקידה הייתי מתנחם בזרעו. אך עתה אלו היה נשחט איך הייתי נשאר בלא נין ונכד. ע"כ מיד ויהי אחר הדברים האלה ויוגד לאברהם וגו' ובתואל ילד את רבקה וגו'. אמר לו הקב"ה הנה עדין לא נולדה בת זוגו של יצחק עד עתה. ובזה נבא אל ענין אומרו לאמר כי הלא לא יתיישב כי למי יתעתד לאמר אברהם הענין. אך הוא לתת טעם מה יתן ומה יוסיף לאברהם מה שהוגד לו כי ילדה מלכה בנים את עוץ ואת בוז כו'. ע"כ אמר מה שהוגד לאברהם אינו בשביל עוץ ובוז כו' מצד עצמם. כי אם למה שנמשך מאלה מה שבתואל ילד את רבקה. שיהיה ככובר בכברא עד מצוא המרגליות ואז זורק את החול ונוטלה. והוא כי היה בשורתו שהיא בת זוגו של יצחק וזה אומרו לאמר. כלומר. מה שיוגד וגו'. הוא כדי לאמר הנמשך שהוא ובתואל ילד את רבקה: