בראשית כג:ה מפרשים: אלשיך, דעת זקנים, אור החיים והעמק דבר

ויענו בני חת וגו'. הנה אמרת שיתרונך אצלנו הוא שנחשיבך לתושב. והנה מה שמץ דבר הוא זה בערך מה שאתה בעינינו כי שמענו וגו' נשיא אלהים אתה וגו' והנה היה אפשר כי חניפות מדתם עשתה זאת וגם לזולת אברהם היו דוברים כן לז"א לאמר לו לומר כי לאמר לו לאברהם בלבד היה אומרים נשיא אלהים וגו' משא"כ לזולת כי אין להם גדול כאברהם ולא ממדת תנופה היה הדבור. כ"א בלבב שלם. והנה מהראוי היה א' ידבר בעד כלם אך היה מקום לחשוב כי אילי לב הבלתי מדברים לא כן כדברי המדבר ע"כ אמרו שמענו את כלנו ולא יעלה על לבך שמא אין לב כל המדברים א' כ"א כלנו בלב א' בלי פתח וייתור וז"א אדוני ולא אמר אדונינו כלו' כאלו כלנו איש א' ואומרי' לך אדוני אתה והנה על שאלתך אנו אומרים כי אלו היית נשיא עלינו מצד מלך או שר ב"ו שהיה ממנה אותך עלינו. היה אפשר לנו לו' חלילה לנו מעבור נמוסנו. לתת אחוזת קבר לגר כי גם המלך לא יחפוץ בעבור הנימוס אך לא כן אתה. כי נשיאותך עלינו מאת אלהים הוא. כי נשיא אלהים אתה בתוכנו ולכן אנו ונמוסינו משועבדים לך לכן במבחר וכו'. עוד יתכן באומרו בתוכנו והוא ע"ד מקרא שכת' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כי ממה שלא נאמר בתוכו הוא בתוכם וקרבם של ישראל הנזכר כי היכל ה' המה. ועד"ז יאמר פה בתוכנו והענין שאמרו לו אל יראה בעיניך כי אך דבר שפתים נאמר לך אדוני. אך פתלתול ועקש לבבנו כי לא אדון לנו אתה בלבנו. כי הלא נהפוך הוא כי יותר מאשר נדבר לפניך כתוב על לוח לבנו בקרבנו כי הנה שמענו אדוני כי מה שתשמע הוא אמרנו אך אדוני לא בלבד גדר זה הוא בקרבנו. כי הלא נשיא אלהים אתה בתוכנו ובקרבנו שהוא יותר מגדר אדון והנה ראה בפועל כי במבחר וכו'. והוא כי הנה ידענו כי כל את לרבות הוא בא. ונבא אל הענין והוא כי המה ראו הפרש בין פתח דברי אברהם לסופן כי החל באו' תנו לי אחוזת קבר שהוא אחוזה למתים הרבה ואח"כ אמר ואקברה מתי ולא אמר ואקברה את מתי יורה כי על שרה לבדה היתה עיקר הכוונה ע"כ אמרו לו את עיקר כונתך הוא כפתח דבריך על מתים הרבה. במבחר קברינו קבור את מתך שמרבה האת על מתים הרבה שהיא אחוזת קבר ואם עיקר הכונה הוא על מתך זה. באומרך ואקברה מתי ולא אמרת את מתי. ולא שאלת אחוזה רק מפני הכבוד א"כ הוא אין צ"ל במבחר קברינו כ"א גם איש ממנו היותר חשוב שהוא תואר איש את קברו לא יכלה אשר הכין וחפר לעצמו לא יכלה ממך מקבור מתך בו. וזהו החילם באת וצאתם בלא את כ"א מקבור מתך:

ויענו בני חת. א"ר אלעזר כמה קולמסין נשברין וכמה דיו משתפכין לכתוב עשרה פעמים בני חת בתורה ללמדך שכל מי שמברר חלקו של צדיק מעלה עליו הכתוב כאילו קיים חמשה חומשי תורה. וכי האי גוונא דריש בהגדה גבי ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים. ופריך וכי אלישע הכהן אוכל בכורים היה אלא כל המביא דורון לתלמיד חכם מעלה עליו הכתוב כאלו בנה בית המקדש ומביא בכורים וכן גבי חרם עכן כתיב חמשה פעמים גם לומר שכל המועל בחרם כאלו עבר על חמשה חומשי תורה. ד"א קח אות ראשונה ואות אחרונה מכל תיבות של סופי חמשה חומשי תורה ויעלו חרם. ב"מ של במצרים דסוף בראשית מ"מ של מסעיהם דסוף אלה שמות ס"י של סיני דסוף ספר ויקרא י"ו דיריחו דסוף ספר במדבר סיני י"ל של ישראל דסוף אלה הדברים הרי חרם:

וַיַּעֲנוּ וְגוֹ׳ לֵאמֹר לוֹ. פֵּירוּשׁ: לְצַד כִּי לֹא רַבִּים יְדַבְּרוּ, לָזֶה אָמַר ״לֵאמֹר לוֹ״, כִּי אֶחָד יֹאמַר אֵלָיו בְּעַד כֻּלָּם.