וַיַּ֧עַן עֶפְר֛וֹן אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃
אלשיך
ויען כו'. אומרו לאמר לו אפשר הוא שדבר דברים כדי לאמר אברהם לו לעפרון. שהזכיר סך הכסף שע"פ הדברים ההם יאמר אברהם לו שיקח הסך ההוא כאשר היה. או יאמר שלא כמדובר אל אזני עם הארץ שלא יבינו אלא שארץ ד' מאות כו' הי' נותן לי במתנה. אלא כמדובר ואו' לו אברהם המבין הכוונה שלקבלם יכוין. וז"א אדוני שמעני כלו' הבינני מה שאינו כפשוטו כי ארץ כו'. ועי"כ ואת מתך ברבוי באת קבור שהיא אחוזה למתים רבים. עוד כיון באומרו ואת מתך קבור שאחר הכסף תהיה קבורת המת. ועל ב' אלה אמר וישמע אברהם כו' כי אברהם לבדו הבין ב' כוונותיו. (א) שאו' ארץ ד' מאות שקל כו' אין דעתו לתת סך זה חנם כ"א שרוצה מחיר זה. (ב) שוישקול תחלה את הכסף ואח"כ ויקם כו' ואחרי כן קבר כו'. ואומרו עובר לסוחר אפשר כי סוחר יקרא הסובב סובב הולך ממקום למקום כי תרגומו של סביב הוא סוחר. והנה המהלך ממקום למקום צריך שקלים יפים ותקילין. שלא יגעלו בם בשום מקום. וז"א עובר לסוחר:
העמק דבר
לאמר לו. עתה לא השיב לפני עם הארץ אלא שלח לאמר לו ביחידות כי בוש לאמר מחיר גדול כזה. והיינו דכתיב בסמוך את הכסף אשר דבר באזני בני חת. כי אך המה ידעו מתחלה שבדעתו לבקש מחיר כזה: