בראשית כד:א מפרשים: רש"י, דברי דוד, אלשיך ואבי עזר

ברך את אברהם בכל. בַּכֹּל עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא בֵּן, וּמֵאַחַר שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן הָיָה צָרִיךְ לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה:

ברך את אברהם וכו' ומאחר שהיה לו ובן כו' האי ומאחר הוא לשון תמוה דהי' לו לומר והיה לו בן וצריך להשיאו אשה ותו דלגמרי הוא מיותר. ונראה דבא לתרץ מה, שקשה על מ"ש וה' ברך את אברהם בכל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו שהיו לו כל הברכות ואם כן. קשה למה נשא אשה דהא אמרינן כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה, לזה אמר מאחר שהיה לו בן והיה צריך להשיאו אשה וקי"ל הוא צריך לישא ובנו צריך בנו קודם וא"כ כאן היה צריך להשיא לבנו ע"כ התעכב הוא מלישא אשה עד אח"כ:

ואברהם זקן כו'. לבא אל ביאור הכתובים נשים לב אחד מה ענין הקדמה זו אשר הקדים אל בקשת אשה לבנו לאמר שהיה זקן ובא בימים. ושה' ברך את אברהם בכל כי הלא בלעדי כל אלה. ראוי להשיא את יצחק אשה כי כבר היה בן ל"ז שנה. וגם אין לדברים האלה יחס אל הענין. וגם אומרו בא בימים מיותר ואשר ברכו בכל בלתי מקושר אל הקודם ועוד מה זה היה לאבינו אברהם אשר מנע מיצחק הצווי הלזה והלך לצוות את העבד והלא לא קטן היה למה לא צוה לו שלא יקח אשה אלא מבנות בתואל. והוא יקיים מצות אביו: והנה באומרו בכל לרז"ל (ב"ר פ' נט) שלש דעות לר' יודן הוא שהיתה לו נקבה ולר' נחמיה הוא שלא נתן לו נקבה כל עיקר ולר' לוי שהשליטו ביצרו. והנה יחס כל פירושם אצל הענין יהיה כך כי לדעת האומר שהיה לו בת כוונת הכתוב לתת טעם למה אברהם לא נשא אשה טרם יטפל בנישואי בנו כי קרוב אדם אצל עצמו וראוי יעשה תחלה המצוה המוטלת על עצמו ואח"כ המוטלת על בנו כנודע. וידוע כי חיוב הנשואין מב' סבות. א' להנצל מהרהור שנית לקיים מצות פריה ורביה. לז"א ואברהם זקן בא בימים שלא היה ירא מהרהור וגם חיוב פריה ורביה כבר קיים. שהיתה לו בת ג"כ וכבר קיים שהיו לו זכר ונקבה וע"כ ראוי יטפל בנישואי בנו שעדיין לא קיים כלל. ועל כיוצא בזה ארז"ל בב"ר (שם פ' ס') על ויוסף אברהם ויקח אשה וכו'. ושמתחלה ראוי ישיא אדם את בנו אשה ואח"כ לעצמו שאם האב לא קיים אין ספק שהאב קודם שקרוב אל עצמו. ודעת הב' שלא היתה קפידה בימים ההם על הבת ומה גם בהיותה בלתי נמצא אז ראוי להשיאה לו. שהיה זרעו רצוי לפניו יתב' כנודע. כי כל אשר החזיר אברהם למוטב לא נמשכו זרעם אחריהם כ"א זרע ישראל. והרי מצינו ביצחק שלא הוליד נקבה. ואם מה שלא היה לו זכר ונקבה יתייחס לחסרון. אז קושי גדול הוא והיה זה ביצחק עולה תמימה ואפילו יעקב אלמלא בקשה לאה יתהפך הריונה לבת בשביל אחותה שתלד שני זכרים לא ילדה את דינה לדעת ר' נחמיה בעל מאמר זה שכנעניות נשאו בני יעקב שלא היו להם אחיות. ולדעתו שהיה כוונה הכתוב ואברהם זקן שע"כ לא השיא עצמו תחלה שהרי אין לו הרהור. וגם לא היה לו בת שיטפל בנשואיה קודם ינשא הבן לכן נתעסק בענין הבן. או כיון למה לא השיאו אחותו כאשר עשו בני יעקב ורבים בזמן ההוא. לז"א וה' בירך את אברהם בכל שלא היה לו בת וע"כ בקש זולתה ולדעת האומר שהיה מושל ביצרו כל כוונת הכתוב הוא לתת טעם למה להנצל מן ההרהור לא השיא עצמו תחלה. ואמר שלהיותו זקן בא בימים לא היה לו הרהור. ואפי' יבא לידי הרהור כי ה' בירך אותו שהיה מושל ביצרו. ולבא אל הפשט נשית לב עוד אל אומר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל כו' מה צורך אל הודעה היותו זקן ביתו. וכי הוא מושל בכל אשר לו. ועוד באומר ואשביעך כו' אשר לא תקח כו' מה צורך אל שלילה זו. ישביענו הלוך ילך ביתה בתואל לקחת את בתו ליצחק ובכלל הדבר יהיה שלא יקח מבנות כנען. ועוד באומרו ואשביעך כו' אשר לא תקח כו' כי אל ארצי כו' היל"ל לקחת ולא ולקחת כי הלא איך יוכל להתחייב לקחתה כי אינו בידו. ולבד בזה היה יכול להתחייב ללכת לקחת. אך לא אם אולי לא יתנוה לו. וגם אומר לבני ליצחק מהראוי לא יאמר כ"א ליצחק. ומי לא ידע כי בנו הוא. ועוד במאמר העבד אולי לא תאבה האשה כו' יש כפל לשון. הן באומרו אל הארץ הזאת כי מי לא ידע כי על הארץ הזאת ידבר. וגם מלת אחרי יתירה. וכן אומרו ההשב אשיב שהוא כפול. וגם היות השי"ן שבתיבה ראשונה בנקודת צר"י והשניה בחיר"ק וכן אומר את בנך ולא אמרה השיב אשיבנו. וגם או' אל הארץ אשר יצאת משם. שמהראוי יאמר ההשיב את בנך שמה. ועוד באו' ענין אזהרת ההשבה את יצחק שתי פעמים. ראשונה השמר לך פן תשיב שנית רק את בני לא תשב שמה. והא' בכל תוקף החיזוק באו' השמר לך והשני ברפיון באו' רק את בני לא תשב ונהפך יהיה מהראוי להיות הולך וחזק וגם היות הא' בחיר"ק השי"ן והשני בצר"י. ועוד באומר הו אלהי השמים למה לא אמר ואלהי הארץ כמו שאמר למעלה. ועוד באומר מבית אבי ומארץ מולדתי והיה יכול לקצר ולומר אשר לקחני משם. וגם או' ואשר דבר לי ואשר נשבע לי בכלל נשבע לי היה הדבור. וגם מלת לאמר לא תצדק כמשמעה לאמר לזולת וגם היא מיותרת. וגם באומר הוא ישלח מלאכו כו' כי מלת הוא מיותרת. ועוד באומר ואם לא תאבה כו' כי אחר או' הוא ישלח מלאכו וכו' איך יתכן שלא תאבה האשה ללכת וא"כ מה כח המלאך יפה. ועוד או' וישבע לו על הדבר הזה. כי הלא איזה דבר אחר היה שם שיאמר על הדבר הזה: