וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם׃
ברכת אשר
"...אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי" וגו'. עצם העלאת האפשרות של רצון עצמאי מצד אשה צעירה בתקופה ההיא נראה לי מוזר, על־פי אורח החיים שאנו מיחסים לה. ושמא יש כאן טעות גדולה ומעמד האשה דאז כלל לא היה כנוע כל כך? (פ' חיי תשנ"ו)
חזקוני
ההשב אשיב את בנך אעפ״י שמעולם לא בא יצחק לשם מאחר שאליעזר ישוב קרי ליה שיבה גבי יצחק כמו שמצינו ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה ואעפ״י שמעולם לא היתה שם רות קורא בה לשון שיבה, לפי שלגבי נעמי ההולכת עמה הויא שיבה גמורה.