וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אַבְרָהָ֑ם הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תָּשִׁ֥יב אֶת־בְּנִ֖י שָֽׁמָּה׃
ברכת אשר
"השמר לך פן תשיב" וגו'. מסתבר שלא מטעמי "ציונות" התבטא אברהם אבינו ע"ה בחריפות כזאת נגד הרעיון, שהרי היה יצחק יכול לעשות כמו יעקב אבינו, דהיינו לשאת אשה שם ולהעלותה ארצה, דבר שמותר לעשותו אפילו ע"פ ההלכה. ולכאורה הסיבה היא במעמדו המיוחד של יצחק אבינו כעולה תמימה, ורק לו אסור לצאת את הארץ גם באופן זמני. וכן בהעמק דבר, אך ר' דברי רשב"ם על אתר בכל פשטותם המשכנעת. (פ' חיי תשנ"ו)
אבן עזרא
כל השמר מלעיל מלשון שמירה. ואשר מלרע לשון שמרים, כמו "השמר והשקט" (ישעי' ז ד) כטעם "ושקט הוא על שמריו" (ירמי' מח יא):
העמק דבר
פן תשיב את בני שמה. ידוע הטעם שהי׳ נחשב לעולה שאסור להוציאו לחוץ. והיינו דבר המלאך בשעת עקידה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני כמש״כ שם: