בראשית כד:כ מפרשים: רש"י, ברכת אשר, חזקוני ורשב"ם

ותער. לְשׁוֹן נְפִיצָה, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הַמְעָרֶה מִכְּלִי אֶל כֶּלִי, וּבַמִּקְרָא יֵשׁ לוֹ דּוֹמֶה אַל תְּעַר נַפְשִׁי (תהילים קמא), אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ (ישעיהו נ"ג):

"ותשאב לכל גמליו". לכאורה תמוה שנערה בת שלוש תשאב כמות מים גדולה כל כך כפי שנחוצה לעשרה גמלים, והרי ידוע שגמל שותה הרבה, ובמיוחד אחר תום מסע ארוך. ברם, אם נזכור דברי רש"י (להלן מב ד"ה ואבא היום) "היום יצאתי והיום באתי, שקפצה לו הדרך", אין זה מאמץ גדול כל כך, שהרי בוודאי הושקו הגמלים לפני צאתם. ומה שאיש מעבדי אליעזר לא סייע בעדה בשעת השקיה זו, צ"ל שלא היתה לזרים רשות לשאוב מים בעצמם, או נצטוו לעמוד בצד, כדי לאפשר את נסיונו של אליעזר. (פ' חיי תשמ"ח)

ותער כדה אל השקת דרך ארץ עשתה שלא הערתה תוך המעין מה שהותיר אליעזר.